לשם שינוי אני לא מארחת
גם לא מכינה כאילו אני מארחת
2 דברים וזהו.אמנם אחד מהם לא פשוט ודיי מעייף
אבל אני מכינה בכיף פעם ראשונה לבד בעצמי.
קמה מוקדם אפילו שהשעון כבוי ,אולי זה כבר ההרגל ?
מארגנת מה שצריך ,שמה לי את פול טראנק החדש ברקע.
מתחילה בהכנות והזמן עובר .
חסרה לי הודעת בוקר טוב שלו.
אולי עדיין ישן ? אולי עדיין עסוק ?
זה מעציב אותי ,כל הסיטואציה הזו . הדמעות בקצה העין אבל אסור שיפלו לבצק אז לוקחת הפסקה ונושמת ואז חוזרת להכנות.
כשהכל מסתיים ,אין לי כבר סבלנות לחכות ואני שולחת הודעה.
הוא פה ,אבל עסוק
מבקשת סליחה על ההפרעה .
ו........
רכבת המחשבות יוצאת בדהרה ללא ברקסים ,הישר לתוך קיר בטון.
אושה ולושי שם בשבילי. לאהוב,לחבק,להכיל את הקושי
אושה כבר מנוסה בזה ,קשוחה , תומכת .מכירה את השיט הזה מקרוב . יודעת שהוא גם עובר.
לושי מזכירה לי שאני לא מדברת בהגיון עכשו והיא צודקת.אני גם אומרת לה את זה שברור לי שאין שום הגיון במחשבות שלי
אבל חייבת להוציא את זה החוצה,כמו לרוקן את הג'יפה שמצטברת .
מחשבות על חוסר ערך וחוסר בטחון וכעס על זה.
חוסר אונים ותסכול כי אני לא מבינה מאיפה זה בא.
הרי עולם האמונוגמי לא חדש לי. היו לי מערכות יחסים במקביל -סיפרתי פה על כל גבר שהייתי איתו. לחלקם נקשרתי יותר ,לחלקם פחות.
אבל תמיד נפלתי על הרגליים ,התנערתי מכל התרסקות והמשכתי הלאה.
אז מה עכשו? מה פתאום כל זה ??
למה כל השדים מתעוררים פתאום?
ועדיין - הרכבת דוהרת...
מה מיוחד בי ,מה מבדיל אותי מ... מה הערך שלי לעומת...
בימים רגילים ,יש לי רשימת תשובות חיובית לכל השאלות האלה.
אבל הבוקר...עדיף שלא אכתוב בכלל.
אני יודעת שהקשר ביננו חזק ,אוהב ,מיוחד.
מזכירה לעצמי את זה כדי לייצר באלאנס לחוסר בטחון . כדי לבלום קצת את הרכבת ההיא.
אני מחליטה ללכת לישון קצת ואז הוא כותב לי על אתמול
והלב שלי מתכווץ יותר כי דואגת לו ורוצה לחבק
הוא שוב מאשר לי שהוא אוהב ורוצה וחשוב לו.
וצריך שנדבר.
ואצלי באוטומט 'בסוף יימאס לו' והאוטומט הזה חוטף כאפה ועף . אין לו מקום פה. מזל שלמדתי לזהות אותו,להגיד לו שלום ושיילך קיבינימאט.
מתארגנים לארוחה המשפחתית ואני חומקת לחדר כדי לדבר.
הקול שלו עושה לי נעים בבטן ,
המילים שלו מרגיעות לי את הלב.
מרגישה את הכוונה ,את החום ,את האהבה.
יודעת שמחר כשנפגש ונתחבק ונתנשק,ואני אביט בעיניים הבלתי אפשריות שלו
שום דבר ממה שקרה לא יהיה חשוב באותו רגע.
רק הרגע הזה.
