לביאה סגולה

קמתי עם התחושה של החיבוק והקירבה של הגוף שלו

חלמתי שאני בפסטיבל ביער ויש טרסות אבן ובריכות טבעיות ומוזיקה טובה.

מלא אנשים ואוהלים ומחצלות ורחבות של רוקדים. 

אפילו ישנתי באוהל עם קרובת משפחה וצחקנו שהאוהל קטן מדי. 

גשם החל לרדת וחלק התקפלו ,חלק נשארו במים וחלק אחר ואני ביניהם נכנסנו למבנה אבן גדול עם זכוכיות כחלונות.

פרסו מחצלות ומזרונים על הרצפה והיה חמים ונעים.

אני עוברת בין החדרים ,מחפשת משהו לשתות ומוצאת חבית עם קרח . מטביעה שם כוס גדולה ומרימה אותה לשתות והוא עומד לידי ואומר לי 'אל תשתי ,מים לא נקיים'

מסתכלת עליו בעצב ' אני יודעת ,אבל אני צמאה ,זה בסדר' 

עוברים לחדר אחר שנראה כמו מרפאה וטרינרית 

אני מתנדבת לעזור למשהו.

מוצאת את עצמי מחזיקה איזו חיה ביד . משהו בין דובי לעצלן גור .

אדם אחר מולי ,רופא ,עושה איזו פרוצדורה על החיה ואני מחזיקה אותה בכוח ומנחמת אותה.

'היא תהיה בסדר??' אני שואלת בדאגה ושומעת את החיה בוכה.

הרופא אומר שכן והוא תיכף מסיים.

אני מחבקת חזק את החיה ובוכה איתה והוא יושב צמוד אליי מאחורה ועוטף אותי בחיבוק

אני נבהלת  לרגע אבל לבסוף נשענת עליו ,מתרפקת על החיבוק ,בזמן שעוטפים את החיה ולוקחים אותה ממני להחלמה. 

הוא לוחש לי באוזן ' אני כאן עם @# (השם של הנוכחית שלו ,זו שעבורה עזב אותי) ועוד כמה בנות  ,אבל תשארי אחכ ,אני רוצה שנדבר ' 

אני מסתובבת אליו ,עדיין בחיבוק שלו

'על מה יש לדבר ?' אני שואלת

והוא אומר לי 'רצית ודאות לא ?'

'איזו ודאות ?' אני עונה לו 'הבנתי כבר שזו עובדה מוגמרת.' 

והוא מהדק את החיבוק ונושם עמוק.

ואני מתעוררת.

עם הגעגוע והתחושה המחורבנת הזו. 

😞