-את מכורה לסבל הזה
-היא אמרה לי ואני התעצבנתי עליה
-עובדה שאת חוזרת אליו.
-אבל אין לי שליטה על זה. זה פשוט בא . כמו גל של עצב וסוחף אותי כמו צונאמי,כמו סטירת לחי
ולא צריך טריגר כזה גדול
רק ערימה של דברים קטנים.
- אז אל תלקי את עצמך כשזה מגיע
- אבל זה מחליש אותי. אני שונאת את ההרגשה הזו.
- את לא. את שונאת את עצמך בהרגשה הזו .
- אל תתחילי עם קאוצ'ינג בולשיט איתי.
- את יכולה להסביר את זה אחרת?
-די . אין לי כוח לשיחה הזו.
- טוב . תתחמקי שוב ואז הגל הבא יהיה גבוה יותר
-אז מה את רוצה שאני אעשה?
-תשני מציאות.
-אני מכשפה אבל לא עד כדי כך.
-תרשמי מה את באמת רוצה
-אני כבר צועקת את זה בכל מקום
-היקום שומע....
-לא במקרה הזה.
-אולי הוא מקשיב למשהו אחר.
-נהיית לי עכשו עורך דין שלו ?
-סתמי. את יודעת שזה עובר תוך יום יומיים ואז כבר מצב הרוח ישתנה ותשמחי והאנרגיות יעלו.
-אולי נמאס לי מהמעגל הזה? מכל סופש שמכניס אותי לחרדה,פחד עצב מהבדידות , מהרגשת החידלון הזו ,מהרגשת הדחייה החוזרת ואז כשההגנות למטה ,העור חשוף והכוויה צורבת.
-תרפאי את הכוויה.
-איך ? איך ??? נולדתי איתה ?? עם האובר רגישות הזאת ,עם האובר רגש הזה. הדבר היחיד שלמדתי זה לתקן את השריון יתר מהר.
- זו התחלה. לפחות למדת לתקן.
-הכוח מתחיל להגמר לי
- ועדיין את מחזיקה מעמד.
-אני צריכה שמישהו יחזיק לי את היד
-זוכרת מה המנטור אמר לנו ? כשאת נמצאת בחושך ,תבדקי שאת המגדלור.
-נמאס לי לספוג סופות וגלים מתנפצים.
- אבל את מראה לרבים את הדרך לחוף מבטחים.
-ומי יראה לי ?
-את כבר על החוף.
-כן ,לבד מול הרוח הזו.
-ועדיין את חזקה.
-לא תשכנעי אותי עכשו.
-רואה? חזרנו להתחלה. את מכורה לסבל הזה.
-לכי לעזאזל . חוסמת אותך עכשו.
