שוב אני בקריסה.פיזית.
שבוע מחלה . דלקת בגרון . מה לא עובר שם או מה יצא משם...
מארחת את כל המשפחה לחג . אין בעיה עם זה. האירוח עצמו קטן עליי אבל הטירחה מסביב כבר מתחילה לעלות לי על העצבים.
אולי אני אמחוק את הפוסט הזה כי אני סתם פורקת פה את הרעל הרגיל.
יום שבת בבוקר. ערב חג.
במקום לקום ברגוע ולהנות מהיום ,יש עוד דברים להכין ולנקות ולסיים...
ואני עייפה גם נפשית.
כבר לא מסוגלת לסבול כלום.
מחר שוב אצטרך לנקות את הכל אחרי האירוח
ואיזה שבוע מחכה לי...
עוד סבב אישפוז ובית חולים .
שוב מרגישה את העקצוץ הזה בעור . כשהכל חשוף ומתחיל לכאוב ..
מקנאה באנשים שאין להם שום מחויבות לכלום או מחויבות לקנות בקבוק יין ולהגיע במיטב מחלצותיהם לערב חג.
גם אני רוצה לבלות את הימים לפני במפגשים ומסיבות
גם אני רוצה להגיע לערב חג באנרגיות טובות.
או בכלל לקנות כרטיס טיסה ולעוף מפה.
-אז למה בחרת לארח ?
כאילו שזו פעם ראשונה אבל יש כאן נדבך נוסף שאני לא יכולה לדבר עליו . בטח לא פה .
אבל זה נדבך כבד מאוד שיושב שם ולא מאפשר לחג הזה להיות קליל.
אז מנסה שזה יהיה בטוב.
לפחות בצד הזה של המשפחה - שיהיה טוב ,שיהיה שמח ,שיהיה מחבר.
לסמן וי על זה .
כי בינתיים כל היתר דיי חרא.
אז אולי אמחוק את הפוסט הזה אחכ .
כשתגיע יציאת המצרים שלי
כי בינתיים ההרגשה שלי שאני חוטפת את עשר המכות...