לביאה סגולה

יחד עם כל הבילויים והפאן שאני חווה לאחרונה 

ותחושת הפריחה והחברויות

יש גם איזה אירוע אחר ששזור בין לבין.

לא מפרטת בכוונה

לא רוצה לתת לזה יותר מקום

אבל זה שוב מעלה בי תהיות

לגבי טוב הלב שלי ,אופטימיות והציפיה לטוב מאנשים .

ספקות לגבי הסלחנות ,ההכלה והאמפתיה

ויחד עם זאת ההקשבה לאחרים.

אני בדרכ מסרבת להקשיב. 

שאומרים לי משהו על מישהו ,אני לא תמיד מאמינה אלא אם נוכחתי לזה וראיתי בעצמי.

אני לא שופטת ולא דנה אנשים לכף חובה 

להיפך,תמיד באה לעזור עם לב פתוח.

אבל יש כאלו לצערי שלא מבינים שגם ללב טוב יש גבולות

ומה שבטוח - פעם הייתי מתקפלת ונסוגה מול התקפות.

אחכ למדתי לעמוד מול זה 

עכשו אני גם תוקפת בחזרה.

ואף אחד לא ידבר אליי בצורה שלא מתאימה לי או שיתנהג אליי בצורה שהיא פחות מכובדת ממה שאני מתנהגת לאחרים. 

אם הגבול עובר - אני סיימתי.

בלי שיחות ,בלי הבהרות ,בלי קלאוז'רים.

מוכנה להבליג על שני מקרים אבל בשלישית ?

 Strike 3 and you're out !!

 אולי זה הגיל ,אולי זו חוכמת החיים

ואולי מגיע הזמן להבין שאם אין אנשים סביבי שמיטיבים איתי, אין להם מקום בחיי.

כן זה מתיש אותי ,תהליך התנתקות שכזה.

זה אנרגטי סוחט ,אבל גם מפנה מקום ומזכך את הרעל.

בדיוק.בזמן.