לביאה סגולה

כבר כמה לילות שאני בקושי ישנה. למה ? ככה. 

מתעוררת באמצע הלילה כאילו משהו מעיר אותי ולא מצליחה לחזור לישון. 

רק עם רמז לקרן שמש ראשונה ,המיינד שלי משחרר ואני נרדמת. 

אז עוד לילה כזה ובוקר יום הולדת.

מתעוררת לברכות מרגשות מכל העולם . ככה זה יימשך עוד כל היום וזה משמח.

מתחילה את הבוקר אצל הרופא . תור שנקבע לפני 3 חודשים 

" למה לא טיפלת באוזן ?",הוא נוזף בי במבטא רוסי כבד "את יודעת שיש שם ממצא" 

לך תסביר לו שאת אותה שיחה ניהלנו לפני שנתיים ועד שקבעתי תור להמשך טיפול  עבר ה 7/10 ונכנסנו לכל הטרפת הזאת.

ואחרי חצי שנה שקבעו לי תור ,כבר הייתי מחובקת עם הקונדסון ומי בכלל רצה לזוז משם.

"אני נותן לך עוד הפניה והפעם תקבעי ותטפלי." הוא קובע . לא שואל. 

"מה?צריך ניתוח עכשו ? " אני שואלת

"לא מנתחים דבר כזה,מקסימום הקרנות",

פה כבר הפסקתי להקשיב והצבע ירד לי מהפנים.

"זה לא משהו ממאיר אבל זה על עצב השמיעה ,תרגעי,אבל צריך לטפל ..תקבעי תור ! ",

בוקר טוב יום הולדת 49 . 

שעה ורבע בבית מרקחת. בוהה במסך ,מתחלפים שני תורים. לפניי עוד 30 איש . רוקחת אחת.

לא.רוצה.לבלות.את יום.ההולדת.שלי.ככה!!

אני מתיאשת והולכת משם . נוסעת למקום אחר . 5 אנשים בתור ,שני רוקחים,דקה המתנה. 

"צריך לחדש מרשם לגלולות"הרוקח מזכיר לי.

"אין צורך " אני מאשרת . לכי תסבירי לו שהשחלות שלי יצאו לפנסיה לפניי. 

עושה סיבוב קניון ,קונה סנדלים כי זרקתי את אלו שחרשתי עליהם 24/7. 

עוברת במאפיה ומעמיסה פחמימות. וגם עוגת שמרים .

מתבעסת לחזור הביתה לכביסה ,כלים ו..שום כלום. 

רגילה ביום הולדת לקחת חופש ,לצאת לאיזו ארוחת בוקר או סיבוב עם... 

אבל כולן עסוקות או שעובדות או שלא יודעת מה.. אולי לא יזמתי ברצינות.

.מותר לי לרצות שיום אחד מישהו אחר ייזום גם בשבילי ? שיעשו למעני משהו ? 

אמרתי לילדות שלא צריך מתנות וחגיגות,ידעתי שיש לי בילויים שנקבעו אבל התבעסתי שלא הקדישו קצת תשומת לב מלבד ברכה באמת מקסימה. 

הן שמו לב שאני מאוכזבת ואחרי שהזמנתי לעצמי סושי (הן לא אוכלות) ,אז הן הזמינו גולדה לקינוח. 

אמרו שיגיע משלוח נוסף ביום ראשון ,חשבו שזה מהיום להיום..

כן. כשמזמינים ב 9 בבוקר ,לא ב 4 אחהצ כשאני כבר עצבנית.

הולכת לשנוץ קצת וקמה מחלום מזעזע. שמשהו תקוע לי בגרון ואני מושכת ומושכת כמו שמושכים ג'יפה מאמבטיה סתומה . מנסה להקיא ולא הולך , מבינה שצריכה למשוך את כל השיט הזה עד שייגמר וכשזה נגמר אני משתעלת והתעוררתי.

מחכה לערב לסינאטיקס. קבעתי ללכת עם הוויצ'ר אז מתרגשת ממש. 

הוא כותב לי שמתעכב בשעה וזה כל כך מבאס אותי.

אני כבר מוכנה לצאת ובא לי לכתוב לו "עזוב ,נוותר..." 

גם ככה היום הזה מגעיל ,אז למה להמשיך אותו?

אבל אני סתומה,לא מקשיבה לתחושות בטן ובדרך לשם אני פשוט יודעת שמשהו יידפק . 

זו לא נבואה שמגשימה את עצמה. זה פאקינג פרומו לסרט רע. 

הוא עוטף אותי מאחור בחיבוק וזה קצת מרגיע . נכנסים ועושים סיבוב ואני על אדג' .

בריקודים נצמדת אליו ,מתנשקים בלהט והמוזיקה של הביטים מתחילה לחלחל.

לרגעים אני מתמסרת . כשהוא נצמד אליי,היד שלו מתחת לשמלה ולתחתון שלי ,מפנגר אותי על הרחבה ואחכ מלקק את האצבע בתאווה.

מטורלל . סקסי בטירוף ואני נמסה.

הוא מחבק אותי חזק ואני כל כך זקוקה לזה . אני מרגישה את כל הגוף שלי נצמד אליו לדקה ארוכה והוא לא משחרר

 הוא קורא אותי גם בלי מילים. יודע מתי אני צריכה להתנתק מהכל ולהתכנס אל הבקתה שלנו. 

לרגע ,התמסרתי לתחושה והיה נעים ומרגיע.

מחפשים את בר הקוקטיילים המאגניבים ועד שמגיעים יש איזה מקרה חירום אז זזים ליציאה. 

אני רואה את מצב הרוח שלו השתנה ומשהו עובר על הפנים שלו. מבאס . 

שואלת אם רוצה שאבוא אליו והוא מתלבט

מבחינתי זה בסדר גם ל call it a night

 גם ככה שיט של יום אז מה כבר עוד דבר כזה ..

הוא רוצה שאבוא אליו ושם אנחנו לא מבזבזים זמן. 

התשוקה גואה ואני צריכה להרגיש אותו all over. 

 אבל המיינד שלי מבולבל ואני לא מרוכזת והכל כואב לי ורגיש לי מדי 

אני לרגע מנמנמת אבל חסרת מנוחה .

מתלבשת ונוסעת הביתה .

בדרך שומעת את השיר של ראמון :

 Supergirls don't cry

Supergirls just fly....

יום הולדת מחורבן ,עוד שיט שצריך היה לעבור .

בא לי לבכות אבל אין לי דמעות ,אז זה סתם חנק כזה בגרון.

ועכשו -מחכה לקרן שמש ראשונה ואז אלך לישון

כי החרדות שלי בשיא ומצב הרוח שלי בתחתית.

אולי יום הולדת 50 יהיה יותר טוב מזה. 

אולי גם יקנו לי איזו מתנה . כמה זמן לא פתחתי מתנות. אמיתיות כאלה ,עטופות בנייר וסרט. מרגשות ומפתיעות.

אוף