ידעתי שאני צריכה את יום ראשון כדי לצאת מהשיט הזה.
כמו גלגל שמתחפר בבוץ
ואז יוצא ממנו -מלוכלך חבול תשוש אבל ממשיך לנוע .
שגרת עבודה עם כאבי בטן מוזרים
לא מרוכזת ,מתקדמת לאט,סוגרת דברים..
חוזרת הביתה מנסה קצת לישון
בינתיים סוגרת בילוי עם חברה להמשך השבוע.
כשהיומן מתמלא -אני שמחה .
עייפות וחוסר שינה של בילויים זה תמיד מבורך.
מפגש קמפ בתל אביב
וזה בדיוק מה שהייתי צריכה .
לרגע אני קצת חוששת כי כולם גברים אבל האוירה מדהימה . כמו לשבת עם האחים שלי ,מרגיש שבט והם כבר מארגנים הכל עם המון מילים ממילון הקמפינג המלא.
אני משחררת את החלק הזה - יודעת שזה לא התחום שלי.
שוקעת לשיחה עם הצד הנשי היחיד שם .
קובעות לנו להיות עוגן זו לזו וזה מה שמרגיע אותי. היא פעם ראשונה שם וחוששת. אז נחשוש יחד . היא משלה ואני משלי.
מתכננות בגדים ,אביזרים ,נצנצים . הרבה נצנצים.
אני שולפת חפיסת קלפים וכל אחד מקבל מסר.
זה כזה קשוח לפתוח לגברים
הם צוחקים כי זה מביך אותם אבל אני יודעת שקולעת בול.
יושבת ככה מביטה בנוף פנורמי על תל אביב .
חצי ירח מאיר שמיים שחורים.
בוב מארלי ברקע .
וויב טוב.
מרגיש לי שהכל מתחבר למקום.
נרגע.
ומתחילה התרגשות שאוטוטו זה כבר מגיע.
הפסטיבל.