לפני כחצי שנה. יום ראשון, 4 בינואר 2026 בשעה 0:44
אתמול היה יום ממש קשוח. הדמעות עמדו בקצה העין ולא נתתי להם להשתחרר אז בערב הגוף בכה ..
עומס של דברים ,בדיקה מלחיצה ,אכזבות על גבי אכזבות בציפיה למינימום .
ואם גם את זה אין,זה מרגיש שאבוד .
נתתי ביטוי לכעס שלי . קראתי לו בשם בסיטואציה.
מזל שאני כבר מספיק מפותחת להבין בדיוק על מה אני כועסת ולא לתת לאיזה צונאמי כאוטי להשתלט עליי.
כעסתי על כמה דברים במקביל ,התאכזבתי ופחדתי ובליל של רגשות שצף
גם נכנסתי למיטה מוקדם שלא כהרגלי. עם אוזניות על רעש לבן ושני ספרים.
בקבוצה דיברו על נסיכים ואגדות והטירגור שוב הופיע אז נטשתי וחזרתי לספר.
עוד יום שבת
עוד יום קשה
עוד אכזזבה
משאירה עוד צלקת
נו,מה חדש ...?