לביאה סגולה

תמיד היה קשה לי עם מעברים

למרות שהיו לי המון כאלה בחיים

אבל למדתי להסתגל,

כאילו שיש ברירה ?...

אבל המעברים האלו של להיות איתו ובלעדיו - קשים לי 

לעבור איתו לילה או סופש או מסיבה או מקדש 

להרגיש את החיבור הזה בלב ובגוף 

את החום והחיבוק והנשיקה והעינים הטובות.

את הניתוק הזה מהבית ,מחיי היומיום.

היכן שמנגנון ההשרדות שלי עובר למצב טיסה.

היכן שאני מרגישה בטוחה ורגועה ומוחזקת.

וכשהדלת נסגרת וכבר עולה הגעגוע.

מתישבת ברכב ,עוד לא מתניעה . חושבת על הפעם הבאה שנתראה וזה רחוק וזה הרבה.

קוראת קצת הודעות ויוצאת לדרך.

מקשיבה לפודקאסטים של החברות

ומעדכנת את החוויה שלי . 

חונה בבית . נושמת רגע. תיכף אעלה . עוד חמש דקות

לאסוף את עצמי ,להרים הגנות,

להעביר את המערכת למצב הפעלה בפול ווליום.

זה קשה

זה קשוח

כי בא לי עוד קצת להשאר שם על הספה הרכה ,להניח עליו את הראש 

ולעצום עינים .