השבוע הייתי חולה.
לא יודעת אם זה מעלבון מהשיחה עם הבוסית (איזה קטע שהם חושבים שלהעליב ולזלזל ממש ייתן לי מוטיבציה לעבוד ! )
או תחושות מוזרות (משהו חמקמק שם בקצה של הקצה ) או שפשוט נגמר לי כל הברזל בגוף ( ליטרלי).
כן גם נשים חזקות כמוני צריכות מדי פעם פיגומים.
ברזל ,פלדה !! שאולי קצת ברחה לי מהגוף פיזית ונפשית. הרגשתי שכבר אין לי כוח לשאת . כלום.
אז שכבתי במיטה . כמעט יומיים ולא עשיתי כלום.
העולם יחכה. או שימשיך בדרכו.
אבל....רחוק ממנו זה לא מצב שממש עוזר לי להבריא
אז נסעתי אליו בבוקר השלישי. התקבלתי בחיבוק חזק וחם ומועך ונשיקה טעימה. זורקת את כל הדברים שלי בחדר,אוהבת לעשות לו בלגן.
אני פה,אז הכל טוב עכשו . גם לו .
יצאנו לאיזה מושב ,לשבת מתחת לעצים בצהרי יום נעים.
ככה סתם לעצור את הכל ולבלות יחד בנינוחות ונעימות שכזאת . לשוחח על החיים ,על העבר ,המשפחה ,הנשים האחרות ועוד משהו שנפתר והתקדם.
קצת תהיתי למה זה לא שותף בשיח ,כי מבחינתי זה הישג עבורו ואני לגמרי שמחה ומפרגנת.
אולי יושב שם חשש? שאולי אגיב אחרת?
חושבת שעשיתי שם עבודה. שוויון נפש - זו ההגדרה של מה שהרגשתי.
אני יודעת מה הערך שלי ,יודעת את המקום שלי . זה לא מחליף אותי.
המשכנו לדבר על זוגיות וההגדרה שלה
אפילו התיעצנו עם ג'מיני . ה AI תומך בהגדרות שלי ( לוקחת קרדיט )...
הוא ואני לומדים להגדיר מחדש מהי זוגיות עבורנו - מהי זוגיות א-מונוגמית . של להיות במקום של חופש אמיתי וזוגי. לבנות בסיס יציב שמשם אפשר רק לעוף אבל שיהיה לאן לחזור.
זוגיות שבא אפשר לאהוב ,להפגש ,להתחבר ,להנות ,להתחייב,לנוח,להתבטל,לדבר ,לשתוק ,לתכנן ,לפנטז,להתגעגע ,להצמד ולשחרר.
ובעיקר לרצות את זה . להיות שם מבחירה מודעת ולא מצורך וחוסר ופחד.
החיוך שלו כובש אותי כל פעם מחדש כאילו זו פעם ראשונה.
גם אם זה סתם לשבת בסלון מול הטלויזיה
או בשיתוף עשיה של ארוחת בוקר או צהרים.
(אני אחראית קפה וכלים-לוקחת קרדיט ,שוב. ).
יושבים לאכול יחד . כל אחד במקום שלו - ממתי זה התקבע ככה ?
מתקלחת עם איזה פלונטר מוזר בבטן
כשיוצאת ,אני שואלת אם כועס עליי ,כי הוא גער בי קצת יותר מדי וקצת הדף.האנרגיות לא ברורות לי וזה פחות נעים .למדתי לשאול לבדוק ,לא להשאר עם הפלונטר.
הוא צוחק ואומר שעכשו הוא יכעס בגלל שאמרתי אבל שוב ,האנרגיות מדברות ואני מרגישה שהוא מתרכך- מחבק ,נצמד ,מלטף .
פפראצי הממוש מגיעה לבקר ואנחנו מעבירים את הערב בכיף.היא באנרגיות נמוכות אז שמחתי שבאה - לדבר ,לשתף או סתם להיות בין חברים טובים שאוהבים אותה .
כשהיא הולכת אנחנו נמרחים בסלון ,הוא מתרכז בסרט או לפחות מנסה ,אני מתרכזת בו ומענגת אותו ,מסוקרנת ,מתבוננת ,נוגעת ,טועמת.
הוא מלטף אותי וכל הגוף שלי צמרמורת.
פוקד עליי ללכת לחדר ואני משאירה את הבגדים בסלון.
עוברות שעות בחדר ,ימים ,שנים
עונג ותשוקה ומגע וליטוף והנאה .
גם ברוך וגם באינטנס
והיה אינטנס .
באיזה חלק הוא מכאיב לי (אני ביקשתי ? ...)
גם בספנקים בתחת שמרעידים לי את האגן כשהוא בתוכי
תופס לי את השדים ומועך וצובט ,מרגישה שהפטמה נתלשת לי והכאב החד הזה עובר לי בגוף.
היד שלו מתרוממת לצוואר שלי ואז ללחי שלי
והוא סוטר לי בקצה האצבעות.
וואו - זה לרגע מלחיץ אותי ,מעליב ,לא אמרתי שזה גבול שלי ? ולמה בכלל ? מסתכלת לו בעינים והוא עושה זאת שוב .
העינים שלו אחרות ,הפנים שלו נוקשות ,הוא נראה קשוח מדי ומשהו בפנים רועד קצת. מטולטל לי.
העינים מתמלאות דמעות והפנים שלי מתחפרות בצוואר שלו ,נושכות והגוף רועד
והוא בתוכי עדיין . מחבק ואוחז בי בזמן שמשהו מתפרץ שם החוצה .
אחכ הוא הופך אותי על הגב וממשיך וממשיך וממשיך...אפשר להתעלף מעונג ? אני מביטה בו ,בגוף שלו ,בפנים וכל חלקיק נחרט לי בראש.
הראיה שלי מטשטשת ...והגוף רוטט תחתיו ,מתכווץ שוב ושוב עד שמרגישה את החום הרותח שלו עליי.
פאקקקקק מה זה ? מה זה...
אפילו המים החמים במקלחת גורמים לי לרטוט . אנחנו מתלטפים ואני מרגישה מסטולית לגמרי.
מעבירה שוב ידיים על הגוף החלק והנעים שלו . נשיקה ועוד אחת.
מתכרבלים במיטה . הוא מחבק אותי מאחור ואנחנו מדברים בחצי נמנום
נזכרים בנשיקה הראשונה שלנו במסיבת בריכה,במגע הראשוני בבית אצלי כשהניח יד כל הגב שלי ואני על הרגל שלו , ,בהחלטות שנלחמתי בהן, לא כי לא רציתי ,כן-כי פחדתי מהעוצמה הזו נזכרים גם בטעויות שעשינו ,שנינו , שהביאו אותנו לרגע הזה. בחיבור הזה שהתחיל בצורה לא רגילה ושונה שהעמיק והעמיק .
כמה שאני ישנה טוב לידו ,גם כשגלי החום מגיעים ואני מעיפה את השמיכה מעליי
ומעיפה מבט אליו ,מגששת ביד מלטפת אל גופו , נזהרת לא להעיר .
נושמת עמוק .
כמה טוב לנו עכשו.
ועכשו - זה כל מה שחשוב .