בכל מקום הוא מדהים אותי מחדש
איזה גבר שהוא
וכמה אני מצולקת ולא רגילה לזה
כמה יש ביננו את המקום לבקש להגיד לדבר
וגם לחשוב ,לעצור , להשתנות.
שאלתי בסוף את השאלה
כי ידעתי שאם לא אשאל - ארגיש יותר רע עם עצמי
שאלתי מתוך ידיעה שגם אם אקבל סירוב -אני עושה שם עבודה.
ועשיתי.
הקלפים מאתמול עוד מהדהדים לי.
המאבק והקלף השחור. אז די ,המאבק נגמר . זה הפנימי
ועכשו הקלף השחור שהוא הכל ולא כלום.
כמו הרגע ,השניה הזו של החושך לפני המפץ הגדול .
נו אני סתם תיאטרלית עכשו .
זה לא כזה מפץ גדול כמו פשוט עוד צעד קדימה.
מקשיבה לקול שלו וכל המערכות נרגעות.
מדברים שוב והוא מאשר לי דברים . מסביר גם על האוטומטים שלו ושנינו מתבוננים על השינוי
לומדים את עצמנו מחדש . לומדים אחד את השניה.
בונים בסיס חזק ויציב ,שורשים שמתחפרים עמוק יותר
זה לא משהו שאני רגילה אליו
רגילה לחוסר ודאות ,חוסר יציבות ,חוסר בהירות
ולהיות 'על המשמר'.
אז עכשו זה אחרת
וכל יום מרגש מחדש.
וגם אם יש כאב של געגוע זה בסדר.
זה מתוך הרצון להיות איתו ולא מתוך פחד.
געגוע בריא כזה שמדרבן לתכנן את הביחד
מחכה כבר לידיים שלו שיעטפו אותי ויחבקו חזק .