צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לביאה סגולה

כל שיר הוא זכרון בלתי נמנע
לפני 6 שנים. 11 באוקטובר 2018 בשעה 11:55

כתבתי פה לא פעם על קטע של תסכול.

שקשה להוציא אל הפועל

רואה איך אנשים חדשים נכנסים לסצנה,וישר נטמעים באיזו חבורה

כבר יוצאים מבלים יוצרים קשרים ,גם פיזיים ובעיקר לא מפספסים הזדמנויות

ואני ?

לא רק מרגישה שמפספסת את הרכבת

לפעמים לא מצליחה למצוא בכלל את התחנה.

אולי זה אופי

אולי זה נסיבות החיים

אני לא יודעת.

מרגישה שוב את החשק והרצון

ואת התסכול.

במלוא העוצמה.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י