לביאה סגולה

חשבתי לתת לפוסט הזה כותרת 'פוסט מירמור' אבל אז ידלגו עליו

'החדר האינטימי שלי' כמו בשיר 'אני בתוך הבית נמצא'

והיום בהחלט הייתי בבית. 

אחרי הררי הכביסה הבנתי שאין מנוס וחייב לקום ולנקות. משהו אחד לפחות והמשהו הזה זה חדר השינה.

'את מנקה באהבה' אני מכנעת את ומפעילה פלייליסט ישן. 

אבק,מצעים,סדר,מגירות,תיקים,קולבים ושקית גדולה של זבל של כל מיני שטויות מיותרת שאני שומרת סתם.

מסדרת את כל איזור האיפור ומסדרת את הראש.

אין מקום בחדר,אין מקום. הוא קטן וצפוף וכל מה שלא נמצא במקום יוצר בלגן פיזי ומוחי.

'ככה זה כשגרים בקופסת גפרורים' היא אומרת לי והלב שלי נוחת מהגג של עזריאלי ונמרח על איילון.

מסתכלת מסביב ושמה לב ששום רהיט בחדר,לא באמת שלי. 

מאז שהתחתנתי רק 'ירשתי' רהיטים. אילתרתי, פה ושם. 

וזה לא עניין של כסף

זה עניין של סדר עדיפות דפוק.

כי תמיד צריך לקנות עוד משהו בבית,בסלון,במטבח,בחדר ילדים

וחדר השינה? פחות רואים,אז לא משנה

אבל פעם בכמה זמן זה אוכל אותי מבפנים.

כי זו פניה של הזוגיות שלי שלפעמים קצת נשכחה מאחור,מובנת מאליה,

לא מקודשת, יפה,לבנה ,כמו שחדר הורים,אוהבים,צריך להיות.

אולי השנה זה הזמן לשינוי. אם יש כסף או לא,להעמיד את עצמנו קודם.

להכין לנו חדר שינה כמו שאני רוצה ולא כמו שתרמו לי מכל מקום,ישן,משומש.

אני רוצה חדש,לבן,מאיר,מזמין,סקסי,רך ואוהב.