לביאה סגולה

הוא שוכב על השטיח הרך

גופו הארוך מגיע כמעט לקצה.

אחרי סשן כאב ארוך ,השכבתי אותו לנוח. ידיים פרוסות לצדדים. הוא נושם עמוק.

גם אני.

רגליי במגפי עקב עומדות משני צדדיו.מבטי בעיניו. הוא מסיט אותו.

-תסתכל אליי.

הוא מציית.

מרימה את ידיו מעל גופו ומטה את הנר. לשעווה לוקח נצח לטפטף ואולי זה שבריר שניה.

נשימתו נעתקת.

טיף

טיף

טף

אני עוברת לאורך גופו. משנה את הגובה אך רגליי תמיד צמודות לצדדיו.

גופו המיוזע  מתמלא עיגולים צבעוניים

ונשימתו לא סדירה.

אני ממשיכה אל ידיו הפרוסות ובכל טפטוף שיורד ,מרגישה אל העונג זורם במעלה רגליי ,אל מרכז גופי.

הוא נתון לחסדיי וזה מרגש אותי

עם כל טיפה

עם כל נשימה.