צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

לביאה סגולה

כל שיר הוא זכרון בלתי נמנע
לפני שלושה שבועות. יום שלישי, 7 ביולי 2026 בשעה 17:22

זה מצחיק איך אחרי 2 לילות של כרבול והתחפרות במיטה שלו ,פתאום מוזר לי לישון בשלי.

יומיים של זמן מכשפות. הרצאות ,סדנאות ,אנרגיות חדשות שנכנסות. 

אושו אומר לי להסתכל פנימה. לא להקשיב לרעשי רקע. הבעיה שרעשי הרקע הם בראש שלי. 

מעבר הדירה מתיש ,סוג של פלונטר ענק אבל אני לומדת לפרום לאט לאט

לסמוך על עצמי ,להעזר במי שצריך,להאמין שיהיה בסדר 

ויהיה בסדר. הכל יסתדר בסופו של דבר. 

ראשון היה קשוח בפיק ממש . המלכה האם שלחה אותי לזאוס להרגע. אז נרגעתי שם .

אחרי מקלחת ,עם המונדיאל ברקע והראש שלו בין הרגליים שלי כשהויקינג הבלונדי על המסך תוקע שני גולים.

הקרשנדו של השדרן במגרש ,מקביל לגמירות שלי על הספה בסלון. 

אחלה משחק ,נהניתי ממש ...

אני מפהקת ונשכבת על הספה ,'אני נרדמת' 

הוא מביט מי מהצד 

'מה נרדמת ? אני עוד צריך לזיין אותך' הוא אומר לי.

יאללה למיטה ,סעעמק ,זיון כזה יותר שווה מכל כדור שינה או ג'וינט או שניהם ביחד .

בבוקר קמה מוקדם,מתאפקת לא להעיר אותו ובורחת לעבודה.

הכוס שלי עוד פועם ואני שלווה ונעים לי ,כי מה כבר יכול לעצבן אותי אחרי לילה כזה.

מארגנת דברים שקשורים לדירה והכל מסתדר במקום . גם אחהצ . 

 

נוסעת אליו שוב ומתארגנת לערב של הרצאות.לובשת שמלה שחורה צמודה ומרגישה ממש מורטישה אדמס. בגרסה של אנג'ליקה יוסטון. 

איזה נינוח לנו להיות ביחד בערב כזה. מדברים עם חברים ,יש נפרדות אבל גם המון ביחד

לאט לאט מוצאים את האיזונים .

עוצמת עיניים ,מרצה מסביר על היפנואירוטיקה ואני מחייכת כי חווה את זה ביומיום.

הוא מנחה אותנו להעלות את הארוס,לדמיין שהאהוב נוגע ואני לא צריכה לחכות למגע ,אני מרגישה אותו במיינד. 

גל חום מציף אותי ואני פוקחת עיניים . הוא מסתכל בי מהצד 

"לא...שלא תעיז" אני אומרת בשקט.

הוא צוחק ,מסיר ממני את המבט ופוקד "עכשו" 

והגוף שלי מגיב. ... ועוד איך מגיב . 

נוסעים הביתה ,מדברים על חופש ,על הפולי.

מרגיש לי שעברתי מאפס למאה על הכי אקסטרים שיש 

שנינו עוד בהתאמות לזה. 

כבר יושבים ומסתלבטים על המצב. הכל מסתדר ,הכל בזרימה .

זה לא חף מכיווצים , אבל זה בקצוות. 

זה כבר לא מנהל אותי ,או מדכא אותי או מייסר אותי. 

זה כיווץ שהוא יותר סוג של 'אקו'. זכרון לפחד ולכאב .

 

הוא לא מעיר אותי כשנכנס למיטה ,רק מכרבל ונרדם. 

בבוקר כבר נתעורר ונתחבר ,ונרעד ונרטוט ונגמור  ביחד. 

אני עובדת על הלפטופ במטבח והוא מסתובב ומתעסק בענינים שלו. איזה טבעי זה מרגיש . 

מכינים אוכל במטבח וזה מרגיש טבעי

מדברים על מפגשים אחרים שלו וזה מרגיש טבעי

הכל איתו מרגיש טבעי.

ובערב שוב שעת מכשפות ומסר עוצמתי מדמות חשובה

מקלחת ולמיטה . הפעם מתכרבלת לבד .

אבל עדיין מרגישה אותו בגוף שלי ובלב שלי

וזה מה שחשוב .

 

 

 

לפני חודש. יום שבת, 27 ביוני 2026 בשעה 17:07

אני הכי גרועה בארגונים, כי אני נלחצת מכל דבר ,אבל אולי בגלל זה יוצא לי הכי טוב. 

זורקת רעיון לחברה-

 אומרת לה שממש חשוב לי שיחגוג אחרת השנה. שיתחבר שם זכרון טוב של חוויה נעימה.

פותחת קבוצת וואטסאפ ו...

במשך שבוע הכל חורק ולא מסתדר .

סף החרדה שלי עולה ואיתו גם הבאסה .אין מצב שלא נחגוג לו יום הולדת השנה! אין מצב ! 

היקום כנראה לטובתי כי בסוף הכל מסתדר ופתאום כולם מאשרים ומתארגנים והאנרגיה מתהפכת בשניה .

הוא מתארגן לו בנחת למפגש עם חברה והזוגי שלה (חייב סיפור כיסוי).

קבוצת הוואטסאפ גועשת עד שכולם מגיעים ועולים ביחד. 

אני מזרזת אותו והוא פותח את הדלת. מצלמת מהצד ומסתכלת עליו ומאותו רגע ,הלב שלי שלולית מבעבעת של אושר. 

חיבוק גדול לכל מי שנכנס. יושבים ביחד ,יש מקום לכולם 

 מקשקשים ומנשנשים ומספרים לו על הפעם הראשונה שפגשו אותו ומה חשבו עליו. 

עוד אורחים משמחים מצטרפים . 

כולם חברים טובים שלו ,כולם אוהבים אותו ,מחבקים ,מעריכים ,אוהבים את העובדה שהוא בחייהם וכמה שהוא עוזר לכולם בדרכו..

אני כל כך שמחה לראות אותו מאושר ,נהנה,מתרגש מהבית המלא ,מכל האנשים שנאספו ,מהאנרגיות הטובות שהיו בבית...

כל כך מגיע לו. הוא כל כך ראוי לזה. 

בסוף הערב האורחים עוזרים לאסוף ולסדר . נפרדים בחיבוקים ,אומרים לי באוזן דברים כל כך מרגשים שמעלים לי דמעות בעינים. 

לא מובן מאליו בעיניי, שהם מקבלים אותי ככה כחלק מחייו.מודים ,מעריכים ,מחבקים,שמחים ומפרגנים שאני שם איתו. 

 

שקט בבית ,הכלים במקום ,הרצפה נקיה והאור הגדול נעבה לטובת מנורה קטנה . 

נשכבת בסלון לנוח מכל היום הזה ,מכל ההתרגשות והפריקה של המתח.

הוא מתכבל לצידי ,מחבק אותי חזק ,נפעם מכל מה שקרה הערב ,מכל האנשים והחיבור אליו.מרגיש כמה הוא אהוב . 

ואז הוא אומר לי : "את עיגול של אהבה",

ולרגע הנשימה שלי נעצרת ואני מחבקת אותו חזק. 

כן ,זו המהות שלי. אפשר בכלל אחרת ? 

לא להיות באהבה? 

הוא אומר לי שכולם מתחברים אליי.אני אומרת לו שאני מאפשרת את זה.כי זה מסקרן ואני באה עם לב פתוח.

לאט לאט אנחנו גולשים לדיבור אחר -

של הגוף ,של שפתיים  ,של אצבעות מיומנות שמגרות ומעלות את האנרגיות למרות העייפות והנחיתה . 

בחדר ,אני מתפשטת והוא מסתכל עליי 

'חייב להגיד לך משהו '

הדפוס החרדתי שלי חושב 'אוי לא.' 

אבל הגבר הבטוח הזה אומר לי שמסתכל עליי והוא כל כך נמשך.

עוד החסרת פעימה וחיוך שמגיע מהלב . 

מתחברים זה לזו בהכי קרוב שיש.

נושמת עמוק . 

הכל טוב. 

 

 

 

לפני חודש. יום שבת, 27 ביוני 2026 בשעה 16:17

'תפנה לי את היום' .

ככה - לקחתי את המקום . משתלטת לו על הלו'ז . לחגוג יום הולדת.

אוקיי אבל איך ומה ? .

מסוג הדברים שהיקום מסדר .בהתחלה בחריקות ואז בתנועה חלקה ונעימה.

כמו מים .

אחרי מתנה וברכה שחיכתה על שולחן המטבח ואחרי הפתעה מחבר קרוב על הבוקר . הפתעה...שתוכננה היטב כמה ימים יחד איתי.

התנעתי את הרכב והפעם אני נוהגת. 

הוא נותן לי להוביל היום ,בלי לשאול שאלות,אפילו בארוחת בוקר , משחרר שליטה על זה,יודעת כמה זה קשה לו אבל אני ילדה גדולה ,מסתדרת כמו שצריך והוא צריך ללמוד שמה שהוא עושה ב 5 פעולות ממוקדות  ,אני אעשה ב 35 מפוזרות .

אבל נגיע לאותה תוצאה .

מגיעים לקצה המושב ,נכנסים למקום עם אוירה נעימה . איטית ,מוזיקלית.

מחליפים לבגדי ים - גם לזה דאגתי מראש - ומלווים לבריכה חמימה. 

נכנסים למים ,שתי מטפלות חמודות ונעימות  מסבירות על הטיפול. מסתכלת עליו בעודי מתרחקת עם המטפלת. אנחנו באותה בריכה ביחד אבל מטופלים לחוד. 

מכאן ואילך התחיל קסם שחויתי לראשונה. 

מצוף מתחת לרגליים ותמיכה מערסלת לראש. 

היא מזיזה אותי במים ואני מרגישה איך כל הגוף נרפה ומתמסר לתנועה של המים ,של הזרמים שנוצרים ,של המתיחות והכיפופים. הידים שלי זזו והרגליים וכל הגוף .כמו דרקון מים . כמו הקעקוע שלי. כמו המים ,כמו האנרגיה שזזה. 

מדי פעם היא העבירה אותי תחת קרן שמש שהשתקפה ואני הרגשתי כמו טעינה של סוללה . רקדתי שם ,רקדתי במים ,בחוסר משקל וזה היה הדבר הכי משחרר שחויתי.

היד שלי נשלחה מדי פעם הצידה וידעתי שזה קרה כשהוא היה לידי. ככה האנרגיה שלו מושכת אותי גם בעינים עצומות .

לקראת הסיום הן קרבו אותנו. הניחו את היד שלו על הבטן שלי ואת היד שלי על החזה שלו

ולפתע הרגשתי תנועה של קפיצה ,חשבתי שהוא צחק וחייכתי אבל אחכ אמר לי שהגוף שלו רטט. 

אני ראיתי כוכבים . ליטרלי . מיליון כוכבים מנצנצים שמגיעים מהכיוון שלו. 

זה היה כל כך עוצמתי...

כשהובילו אותנו  לסיום הטיפול ,לקח לו זמן להתאפס לכאן ועכשו . הבטתי בו נשען בעינים עצומות ,מתמסר לתחושה שעוד עוברת בגוף. 

עברנו לג'קוזי עם כוס יין שקצת עלתה לראש . 

היה לי קצת קשה שהיה מרוחק ואני הייתי זקוקה למגע אבל לומדת להכיר אותו ,אז מתאפקת. 

כשהיין עולה לראש  אנחנו יוצאים לחצר. יושבים מתחת לעצים באוירה פסטורלית שכזו ומדברים על העבר והוא מספר לי על כל מיני דברים מהילדות ,מהנערות .

ואז מתלבשים לאט לאט ושוב אני נוהגת הביתה אליו בזמן שהוא עסוק בלהשיב לכולם על ברכות יום ההולדת.

 

בבית ,האוכל מתעכב ואני מתקלחת ומתלבשת יפה . 

הוא עוד לא יודע ,אבל יש עוד הפתעה בדרך.

 

 

 

לפני חודש. יום שלישי, 9 ביוני 2026 בשעה 16:27

נסחבתי בקושי לעבודה ביום ראשון . כבר לא יכולה לסבול להיות שם . 

הדבר היחיד שהחזיק אותי זו התוכניות לאחרי. 

ללכת עם הבת שלי לקנות שמלה לפרום.

ללכת.עם.הבת.שלי.לקנות.שמלה.לפרום.

WTF ??

עוד אחת שגדלה לי בטיל ...

אבל היא קלה . אחת שדוגמת . כמו אמא שלה - תמדוד 10 שמלות בסוף תחזור לראשונה ...

אז ממדה 4 ומיצתה.

והיא כזאת יפה ונשית וכל כך לא מגיעה לה הנידוי החברתי שעברה בתיכון . חבורה של בני זונות.

מזל שלפחות יש לה חבורת חברותים מחוץ למסגרת הזאת.

עכשו לדוגמא - הם יושבים פה אחרי שהשתלטו על המטבח והכינו אוכל טעים.

אז יום ראשון ואיראן וזה. 

אחרי שהורדתי אותה בבית ,נסעתי אליו. 

מתישבת לידו בסלון אחרי חיבוק מועך. מקשקשים ורואים טלויזיה.

מתלבטים אם לצאת לתל אביב לבר. 

יודעת שהוא לא 100% אז לא לוחצת .

אני אף פעם לא בלחץ לצאת אם יש משהו רפואי. הכל יכול לחכות.אבל הוא עושה מאמץ ואני מאוד מעריכה את זה . 

בבר פוגשים מעט חברים. תל אביב ריקה ומתחילים להגיע דיווחים על תקיפה. איראן וזה.אבל אני לא בלחץ. אני איתו. ועם חברות ומצחיק שם ונעים ממש .

אחרי שכטה הוא נינוח ורגוע . צוחק ומפלרטט איתי . נוגע המון ואני כל כך אוהבת את זה . כי אין עינים בוחנות ושופטות והכי כיף ככה. 

בדרך הביתה נוהג לאט שלא כהרגלו ואני קולטת את הסטלה וצוחקת איתו שלא יעיר את הילדים מאחורה והוא לא מבין אלו ילדים ושנינו נקרעים מצחוק. 

דיבורי סטלות כל הדרך כולל דירוג חמשת הגברים שכדאי לי לשכב איתם ואז מגיעים הביתה.

אני מתה על העינים המצועפות שלו ועל החיוך הטיזרי הזה .

לוקחת אותו למיטה ומפשיטה אותו. 

יושבת על הברכיים  לפניו ומענגת אותו . נהנית לראות אותו ולשמוע ...ומשם זה ממשיך לעונג מעושן ומעונן עד שהשינה טורפת אותנו אליה. 

בסביבות הבוקר  אני קמה לפיפי ואז כשחוזרת ,יש התראה ואני נלחצת ,מבולבלת ,לא מבינה. 

מנסה להתלבש ולא מצליחה . הוא קורא לי ואני עונה . הולכת וחוזרת אליו . בודקת שהבנות בסדר.

אין אזעקה פה אבל יש שם ואני מבולבלת. מתלבטת אם כבר לקום ,להתארגן ,לעבוד.

אבל במקום זה מתחפרת בחיבוק שלו ,נרגעת. נרדמת . 

מתישהו הטלפון מצלצל שוב ואני כבר צריכה לקום ולהתחיל את היום .אבל רגע ...שיחכו קצת. 

שנינו מתארגנים . אני לעבודה בבית ,הוא לעבודה בחוץ. 

מנסה להרגיע את האוטומט של לעזוב הכל ולחזור הביתה . אז אני נשארת ועובדת ומתעסקת בשלי.

מכינה לי משהו לאכול ,מדליקה קצת מוזיקה. 

כשהוא חוזר אז יושבים קצת ביחד . השיחה מתגלגלת שוב לעניני הלב ,הכאב,תהיות,על מה שהיה .

מרגישה איזו אנרגיה לא טובה נוחתת עליי.מסתובבת בבית ,נושמת. בודקת עם הקלפים . הם מאשרים . 

אני אומרת לו שקשה לי כרגע להכיל . פעם ראשונה שאני מרגישה מספיק בטוחה להגיד -

רגע תעצור ,המידע הזה קצת כבש לי כרגע ,צריכה שניה לסנן ולמנן. יודעת שהוא מבין ועוצר. 

אחכ בספה אני ארדם על הרגליים שלו .

הערב היה אמור להיות גדוש באירוע שחיכיתי והתכוננתי אליו אך בוטל בגלל האיראנים.

מתקלחים ביחד ואחכ על הספה הוא מענג אותי . תובע לעצמו בעלות עליי. מטרף אותי במגע מרפרף או במגע אינטנסיבי שמעיף אותי לגמרי. 

גורם לי להרגיש תחושות מוזרות בגוף. נוגע במקומות אחרים.

הוא מפתיע עם צעצוע ולוקח אותי למיטה להמשך ערב מטריף חושים . עד לאן זה יגיע... מסתבר שיותר רחוק בכל פעם.

נרדמים לשינה מתוקה שאחרי סקס אינטנסיבי.

אחרי עוד קימה וסבב נשנשת במטבח ,מנוחה בסלון והמתנה לעדכונים ,חוזרים שוב למיטה ומתכרבלים לשאר הלילה. 

אני נושמת עמוק מול החזה שלו. כל כך לא רגילה לתחושת הבטחון הזאת ,לרוגע הזה שלו,לבטחון ,לנוכחות ,לודאות.

השינה רגועה כל כך עד שאני נאלצת לקום לעבודה . 

שזה מחדל בפני עצמו .אבל הלב שלי מלא עד גדותיו

והגוף שלי עוד נושא בכל תא ותא את זכרון המגע שלו והריח שלו והאנרגיה שלו. 

החברות מצחיקות ומעבירות את היום בתכנונים וקשקושים.

הלו'ז מתמלא ואני שמחה. 

מחכה כבר לפעם הבאה .

 

 

לפני חודש. יום רביעי, 3 ביוני 2026 בשעה 15:49

השבוע הייתי חולה.

לא יודעת אם זה מעלבון מהשיחה עם הבוסית (איזה קטע שהם חושבים שלהעליב ולזלזל ממש ייתן לי מוטיבציה לעבוד ! )

או תחושות מוזרות (משהו חמקמק שם בקצה של הקצה ) או שפשוט נגמר לי כל הברזל בגוף ( ליטרלי).

כן גם נשים חזקות כמוני צריכות מדי פעם פיגומים.

ברזל ,פלדה !! שאולי קצת ברחה לי מהגוף פיזית ונפשית. הרגשתי שכבר אין לי כוח לשאת . כלום.

אז שכבתי במיטה . כמעט יומיים ולא עשיתי כלום.

העולם יחכה. או שימשיך בדרכו.

אבל....רחוק ממנו זה לא מצב שממש עוזר לי להבריא

אז נסעתי אליו בבוקר השלישי. התקבלתי בחיבוק חזק וחם ומועך ונשיקה טעימה. זורקת את כל הדברים שלי בחדר,אוהבת לעשות לו בלגן. 

אני פה,אז הכל טוב עכשו . גם לו . 

יצאנו לאיזה מושב ,לשבת מתחת לעצים בצהרי יום נעים.

ככה סתם לעצור את הכל ולבלות יחד בנינוחות ונעימות שכזאת . לשוחח על החיים ,על העבר ,המשפחה ,הנשים האחרות ועוד משהו שנפתר והתקדם.

קצת תהיתי למה זה לא שותף בשיח ,כי מבחינתי זה הישג עבורו ואני לגמרי שמחה ומפרגנת.

אולי יושב שם חשש?  שאולי אגיב אחרת? 

חושבת שעשיתי שם עבודה. שוויון נפש - זו ההגדרה של מה שהרגשתי.

אני יודעת מה הערך שלי ,יודעת את המקום שלי . זה לא מחליף אותי.

המשכנו לדבר על זוגיות וההגדרה שלה 

אפילו התיעצנו עם ג'מיני . ה AI  תומך בהגדרות שלי ( לוקחת קרדיט )...

הוא ואני לומדים להגדיר מחדש מהי זוגיות עבורנו - מהי זוגיות א-מונוגמית . של להיות במקום של חופש אמיתי וזוגי. לבנות בסיס יציב שמשם אפשר רק לעוף אבל שיהיה לאן לחזור.

זוגיות שבא אפשר לאהוב ,להפגש ,להתחבר ,להנות  ,להתחייב,לנוח,להתבטל,לדבר ,לשתוק  ,לתכנן ,לפנטז,להתגעגע ,להצמד ולשחרר.

ובעיקר לרצות את זה . להיות שם מבחירה מודעת ולא מצורך וחוסר ופחד. 

החיוך שלו כובש אותי כל פעם מחדש כאילו זו פעם ראשונה. 

גם אם זה סתם לשבת בסלון מול הטלויזיה

או בשיתוף עשיה של ארוחת בוקר או צהרים.

(אני אחראית קפה וכלים-לוקחת קרדיט ,שוב. ).

יושבים לאכול יחד . כל אחד במקום שלו - ממתי זה התקבע ככה ? 

מתקלחת עם איזה פלונטר מוזר בבטן 

כשיוצאת ,אני שואלת אם כועס עליי ,כי הוא גער בי קצת יותר מדי וקצת הדף.האנרגיות לא ברורות לי וזה פחות נעים .למדתי לשאול לבדוק ,לא להשאר עם הפלונטר.

הוא צוחק ואומר שעכשו הוא יכעס בגלל שאמרתי אבל שוב ,האנרגיות מדברות ואני מרגישה שהוא מתרכך- מחבק ,נצמד ,מלטף .

פפראצי הממוש מגיעה לבקר ואנחנו מעבירים את הערב בכיף.היא באנרגיות נמוכות אז שמחתי שבאה - לדבר ,לשתף או סתם להיות בין חברים טובים שאוהבים אותה .

כשהיא הולכת אנחנו נמרחים בסלון ,הוא מתרכז בסרט או לפחות מנסה ,אני מתרכזת בו ומענגת אותו ,מסוקרנת ,מתבוננת ,נוגעת ,טועמת.

הוא מלטף אותי וכל הגוף שלי צמרמורת.

פוקד עליי ללכת לחדר ואני משאירה את הבגדים בסלון.

עוברות שעות בחדר ,ימים ,שנים

עונג ותשוקה ומגע וליטוף והנאה . 

גם ברוך וגם באינטנס 

והיה אינטנס . 

באיזה חלק הוא מכאיב לי (אני ביקשתי ? ...)

גם בספנקים בתחת שמרעידים לי את האגן כשהוא בתוכי

תופס לי את השדים ומועך וצובט ,מרגישה שהפטמה נתלשת לי והכאב החד הזה עובר לי בגוף.

היד שלו מתרוממת לצוואר שלי ואז ללחי שלי

והוא סוטר לי בקצה האצבעות.

וואו - זה לרגע מלחיץ אותי ,מעליב ,לא אמרתי שזה גבול שלי ? ולמה בכלל ? מסתכלת לו בעינים והוא עושה זאת שוב .

העינים שלו אחרות ,הפנים שלו נוקשות ,הוא נראה קשוח מדי ומשהו בפנים רועד קצת. מטולטל לי.

העינים מתמלאות דמעות והפנים שלי מתחפרות בצוואר שלו ,נושכות והגוף רועד 

והוא בתוכי עדיין . מחבק ואוחז בי בזמן שמשהו מתפרץ שם החוצה . 

אחכ הוא הופך אותי על הגב וממשיך וממשיך וממשיך...אפשר להתעלף מעונג ? אני מביטה בו ,בגוף שלו ,בפנים וכל חלקיק נחרט לי בראש.

הראיה שלי מטשטשת ...והגוף רוטט תחתיו ,מתכווץ שוב ושוב עד שמרגישה את החום הרותח שלו עליי. 

פאקקקקק מה זה ?  מה זה...

אפילו המים החמים במקלחת גורמים לי לרטוט . אנחנו מתלטפים ואני מרגישה מסטולית לגמרי. 

מעבירה שוב ידיים על הגוף החלק והנעים שלו . נשיקה ועוד אחת.

מתכרבלים במיטה . הוא מחבק אותי מאחור ואנחנו מדברים בחצי נמנום 

נזכרים בנשיקה הראשונה  שלנו במסיבת בריכה,במגע הראשוני בבית אצלי כשהניח יד כל הגב שלי ואני על הרגל שלו ,  ,בהחלטות שנלחמתי בהן, לא כי לא רציתי ,כן-כי פחדתי מהעוצמה הזו  נזכרים גם בטעויות שעשינו ,שנינו , שהביאו אותנו לרגע הזה. בחיבור הזה שהתחיל בצורה לא רגילה ושונה שהעמיק והעמיק . 

כמה שאני ישנה טוב לידו ,גם כשגלי החום מגיעים ואני מעיפה את השמיכה מעליי

ומעיפה מבט אליו ,מגששת ביד מלטפת אל גופו , נזהרת לא להעיר . 

נושמת עמוק . 

כמה טוב לנו עכשו. 

ועכשו - זה כל מה שחשוב . 

 

 

 

 

לפני חודש. יום שני, 1 ביוני 2026 בשעה 16:57

 

מוצאת את עצמי בלילות בלעדיו ,
ישנה מאוחר ,סוחבת את הערות עד הקצה
הגוף דרוך ,חסר מנוחה , מרגיש לי ריק ולא נכון.
סטרס מהמלחמות/אזעקות שעוד לא באמת נרגע עד הסוף.
חוסר בטחון השרדותי ,המערכות בווליום גבוה כל הזמן .
ישנה בהאזנה למצב בבית . הרגל של השנים האחרונות פלוס אמא סעודית שזקוקה לעזרה.

אבל מתרגלים מהר לטוב
כי בלילות שאני איתו ,אני נרדמת מהר וישנה טוב
יודעת שהרעש היחיד שאשמע זה ציוץ ציפורים מהעץ ממול ,או שכן שמחנה רכב בחניה מתחת לבנין.
שהיד שארגיש, זו היד שלו שמחבקת ומכרבלת
ולא יד שמעירה אותי כי קרה משהו .
גוף שנצמד אליי ונשימה שקטה באוזן.

אצלו התרגלתי לישון בלי בגדים ,
מה שלא קרה מעולם בבית שלי או בכלל בחיי .
כי בבית אני בכוננות ובכוננות ישנים על 'מדים'.
הויסות החושי שלי הצריך מגע של בד, כדי להרדם
ואצלו כל מה שצריך - זה המגע של הגוף והקול שלו שאומר לי 'ששש... עכשו לישון'

במעברים בין לבין זה מרגיש לי קשוח וקיצוני...
כמו כפתור של ווליום שמוגבר עד הקצה ואז מונמך עד הקצה השני .
המציאות שאני רוצה ,מול המציאות שאני צריכה.
כמו לחיות בשני יקומים מקבילים .

 

לפני חודשיים. יום ראשון, 3 במאי 2026 בשעה 14:38

כשמחשיכים את המועדון

והמוזיקה מתחילה

וכל הקהל משתולל כי זה השיר הזה

העיניים שלי מתמלאות דמעות

אני עוצמת אותן ורק מקשיבה

מחבקת את עצמי וזזה לאט

נזרקת בראש לצהרים

יושבת מולו

והוא דואג לי ו הכין לי לאכול

למרות ועל אף הכל.

יושבת מולו ובקושי מצליחה לאכול.

האוכל לא נבלע ויש לי בחילה 

בעיקר מעצמי .

רוצה לחבק אותו ולא יכולה 

הגוף שלי רועד 

והדמעות מרטיבות את הצלחת.

הטלויזיה מחוברת ליוטיוב 

וניסמן שר ברקע...

 

"כשאני הולך ומסתבך
כשאת הולכת
אין לי את עצמי
אם אני לא קצת בתוכך
לא ברור לי מה יש בך 
לא צריך עוד clues
אני צריך אותך
לא ברור לי מה יש בך 
אנ'לא צריך כלום
אני צריך אותך
ממי אני ואת
מבינים בעיניים
לא צריכים משפט
מספיק מבט אחד או שניים..."

 

וזה שורט לי בלב והדמעות יורדות

מרשמלו שמה לב ומחבקת אותי חזק 

במבט מלא חמלה .

שרה לו את זה בלב בצהרים 

ועכשו גם בקול 

 

לא צריך עוד כלום

צריכה רק אותך....

 

לפני חודשיים. יום ראשון, 3 במאי 2026 בשעה 14:27

איך אני אוהבת בסרטים כשהמסך מחשיך לגמרי ואז יש הבזקי אור ותמונות .כל זה מרכיב סיפור שלם .אין תנועה ,רק פריזים של תמונות .

וככה דברים עובדים לי במוח - פריזים של תמונות...

ובכל פריז שני ,המבט שלו . 

מחויך

 מרוכז 

מאוהב

 כחול ממש כהה

משתהה

צוחק

עצוב

מהורהר

עייף

כואב

כואב 

כואב

 

ובין המבטים -סצנות אחרות

מקלחת ביחד

חברים 

סלון

אוכל

נסיעה מהירה

מסיבה

בריכה

חושך

מיטה 

טישו

מטבח

שוב נסיעה

שוב נסיעה

מועדון

להקה

חיבוק 

דמעות

קופצת קופצת קופצת

נסיעה 

ושוב המבט שלו

עוצמת עינים

כואב כואב כואב!

והרגשות שמלווים- שמחה,אושר ,התעלות,חשש,פחד,עצירה,בריחה ,חוסר אמונה,חוסר אמון ,פגיעה,עצב ,כאב כאב כאב,פועם בגוף,אשמה אשמה אשמה,

השלמה,אחריות ,סליחה 

ושוב אושר והתעלות ובכי ועצב 

וראש בכאוס 

ולב עוד יותר . 

מותשת.

אוהבת

מתגעגעת

רוצה

בוחרת.