לומדת בדרך הקשה את כללי המשחק

לילה, תל אביב... בדרך לחנות סקס מהפנטת 

לשופינג הורס בריאות, מעיף טילים, ומצלצל פעמונים.

בחרנו ורכשנו צעצועי BDSM שנראים כמו תכשיטים שבא לי לתלות בבית ולהשוויץ בגאווה. 

הכנסתי את הצעצועים לתיק יד שחור, הכל יפה נוצץ ומבריק.

ונסעתי אליך ... 

ובחדר יפייפה, ערומה לפניך,

אתה שוכב על המיטה, ידיים מאחורי הראש, מסתכל עלי ומבקש ממני להציג לך.

והצגתי.

פלוגר 36 זנבות- אוהבת!

קרופ- אוהבת (חושבת...)

פלאג שלהתעלף- זהב מתכתי עם אבן מנצנצת וורודה - הכי אוהבת (אולי אלך איתו מדי פעם לעבודה...)

דילדו אחד הגדולים והכי יפה בעולם- הכרות תעשה בהמשך... (מצפה ומחכה!)

מצבטי פטמות 3 שרשראות, סקסי מאד ויפה- אבל אלוהים כמה כואב! צריכה להתאמן בבית... (גם עם אלה אפשר ללכת לעבודה?...מממ.. מבטיחה לנסות)

אזיקים מרופדים, עור אמיתי, מהממים, לידיים ורגלים וכל הערכת קשירה.

גאג לפה, בצורת עצם של כלבה שחור רך מושלם! (גם אם תרצו לא תמצאו, היה אחרון, הורס והוא שלי) 

כיסוי לעיניים, עור שחור עם ריפוד קטיפתי.

ויש עוד (ההארד קור של אם כל הצעצועים) אבל זה לפוסט אחר... מפחיד אותי אפילו עוד לדבר עליו

אבל כרגע, הכי חשוב זה-

ה ק ו ל ר,

עור אמיתי, מרופד מבפנים, אדום שחור מבריק מרוקע. 3 טבעות.

מבט אחד עליו והתאהבנו. הקולר ואני.

יום לפני שייכת אותי אליך, פה באתר. הרגשתי גאה.

הצגתי לך את הקולר, ואתה?

קמת וניגשת לענוד לי.

....אויש!

תוך כדי כתיבת דברים אלה אני מבינה שעברתי את טקס הקילור??

...ה ט ק ס?

רק עכשיו, כאן ממש, אני מבינה את גודל המעמד וחשיבות...שפיספסתי.

אויש אני כל כך גרועה לפעמים... (אתה יודע אתה עוד יכול להזדכות עלי... )

 אבל מה שכן אומר...

 שהקילור היה מהלך טבעי, אמיתי, אינטימי רק שלנו, ביננו.

לא מעושה ותיאטרלי.

נהנתי מכל רגע, חשתי התרוממות רוח מדהימה.

מממ... כל זה ועדין לא הגעתי למה שאני באמת רוצה לספר, מה שהכי חשוב היה לי לשתף שנכנסתי לכתוב את הפוסט...

סשן חושך!

כן, אני רציתי, אני ביקשתי, דווקא בגלל שלא משחררת ונאבקת כל הזמן לאחוז בשליטה, רציתי לאבד אותה באופן ברוטלי.

אזקת אותי, יד יד רגל רגל, אני חייכתי, מתרגשת, לא באמת מבינה על מה מוותרת, הלבשת לי את הגאג והכיסוי עיניים.

וזהו... עלטה מוחלטת... הכל נעשה שחור והתדרדרות מתחילה... המחשבות רצות.....

מסרתי שליטה.. אין דרך חזרה.. הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה.. והוא עושה.. הוא מענג.. מכאיב.. מצליף.... 

הרגלים שלי הכי פסוקות.. אין לי יכולת לזוז או להתנגד.. כולי בסטרס.. לחוצה איימים!!

רוצה חזרה את השליטה! רוצה חזרה לחזור למקום הנעים והנוח שלי! כל כך רוצה לסגור רגליים!

הדמעות מתחילות לרדת ואני בוכה... נאנקת... זועקת ולא נשמעת... הוא ממשיך... ממשיך לפיסטינג !!! ...

מעולם לא הרגשתי כזו חסרת אונים, כזו אבודה, כל כך לבד... בכיתי המון ולא נשמעתי.

בשבילי זה נמשך נצח... בשבילו אולי 10 דקות? 

מדי פעם הוא עצר, ניסה להרגיע, ללא קול רק עם מגע.... אך באותם הרגעים הדבר היחידי שרציתי זה רק להשתחרר, רציתי את עצמי בחזרה, לחבק את עצמי, לאהוב את עצמי, ולא לוותר שוב. 

לבסוף שחרר, אסף אותי אליו וחיבק אותי ארוכות במיטה, כל כך שנאתי אותו באותם הרגעים.

המשכתי לבכות לשחרר הכל... לא חיבקתי חזרה, עוד לא החלפנו מילה.

ורק לאחר דקות ארוכות של רגיעה שהגוף שלי ברשות עצמי, הבנתי.

השולט האהוב והיקר שלי לא הכאיב לי בשום צורה, היה שם בשבילי כל העת, ברגישות ועדינות, הסשן הזה בכלל לא היה אמור לקרות זו היתה רק טעימונת שאני רציתי, וזה בדיוק מה שהוא נתן.

לא כואב לי בשום מקום, להפך! המיטה רטובה מהשפרצות של רטיבות מטורפת שיצאה ממני והמשכנו אחר כך שאני מגורה מאד.

ה כ ל היה בראש שלי.

נאבקתי קשות עם עצמי לא לאבד שליטה, לא התמסרתי, לא הצלחתי לשחרר, להתענג בטוטאליות, ללא עכבות, ללא רגשות אשמה או בושה, גיליתי כמה אני מתנגדת לחוש כאב, ומתקשה להכיל בצורה מלאה הנאה ואושר.  

יום יומיים ואלה התובנות:

להיות בצד המקבל דורש מאיתנו לאבד שליטה לחלוטין, בעיקר לנשום ולהיות נוכח בתוך הגוף.

עונג טוטאלי -

ככל שנכיר אותו יותר לעומק ונאפשר לעצמנו לחוש אותו,

נרחיב את היכולת שלנו להרגיש יותר רגשות חיוביים,

לא רק בסשן שלנו,

אלא גם בכל היבט אחר בחיינו.