אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לומדת בדרך הקשה את כללי המשחק

כבר לא ונילית...
לפני 4 שנים. 25 בספטמבר 2019 בשעה 18:49

חושבת עליך המון, מודה לך כל הזמן.

שבזכותך החיים שלי היום טובים יותר. 

אתה יודע שאני מדברת עליך, ואליך... 

גרמת לי לצאת מהחושך אל האור.

אני יכולה להרחיב על זה שעות אבל נראה לי שאתה יודע את כוונתי.

אין מתנה גדולה מזו, זכיתי שהייתי שלך ואתה גם שלי. 

קורה לי לא מעט שאני חושבת עליך דווקא בנסיבות של אושר מוחלט ופשוט מודה לך, שהיית איתי, שהובלת, שהגדלת, שהעצמת.  

כשהגעתי לנקודה שכבר רציתי לבד, זו היתה הדרך שהלכתי בה. בדיעבד מצטערת שלא הייתי פשוט כנה איתך, אבל אתה יודע שלא היית מאפשר. אני יודעת. 

צפיתי ולמדתי אותך וזו היתה הדרך היחידה.

ידעתי זאת תקופה ואפילו אמרתי לך לא פעם שאם נפרד זה לא יהיה בטוב.  

היה ונגמר. 

היום אני כבר שנה וחצי מאוהבת ואוהבת בכל ליבי את בן זוגי. 

שנה וחצי שאני רק שלו.

תדע שהוא מדהים איתי ואוהב אותי בכל רמ״ח איבריו, דואג לי ואיתי תמיד. מכיר בי כל ניואנס כל גחמה ובעיקר מכיר ויודע כל דפקט ועדיין רוצה אותי ללא תנאים. 

חשבתי שתשמח לדעת שמצאתי ונרגעתי. 

המון דברים קרו מאז שנפרדו דרכנו. 

אני חושבת הרבה על איך היינו חברים כל כך טובים. 

אני תוהה אם זה היה מיוחד עבורך כמו שזה היה עבורי. 

לצערי עיניי נפקחו מאז שהלכת... גיליתי שרק העברתי לך את זמנך כי היה לך ובטח עדיין קשה לך להשאר עם עצמך לבד. זה קורה לי גם. 

כל המהומה תמיד היתה סביבי ואתה היית הבית שבתוכה דלקה הנורה.

אבל לך אין אור משל עצמך.

תמיד דאגתי לך. 

לפחות השארתי לך מזכרת גדולה שתשמור עליך במקומי 😄 מנסה להזכר בשמה... 

המון זכרונות יש לנו יחד. עברנו המון. הרבה יותר מסשנים. עברנו יחד חוויות לחיים. 

היית חבר אמיתי. אני לא.

ועל זה תמיד אצטער. 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י