איה

חייבת קונטרה ראויה.  

שונאת את התסכול הזה. 

האמת שדיי הרבה. 

הייתי ממש שמחה לדיאטנ/ית רפואית כרגע. ורצוי גם מבשלת (מנקה יש וכולם יודעים שהיא האדם הכי חשוב בבית). 

מאמנ/ת כושר כמובן גם. 

מזכיר/ה אישי/ת לטפל בכל הדורש טיפול שאני אף פעם לא מגיעה לעשות.  

אהבה ❤  

אבל לפחות חברות יש לי. אז אחת שלשום הזמינה אותי בספונטניות ללכת לעומר אדם בפארק, כי היא קיבלה זוג כרטיסים לגולדן רינג. 😆 היתה אחלה מסיבה!  (כן, אפילו פולניה בת 45 אוהבת שירים של עומר אדם😆). 

יום של 180 קמ"ש בעבודה. ישיבות ב double booking. ופיספוס של ישיבה חשובה. 

ואז באחת הישיבות, עם VP של מחלקה אחרת, הוא שואל אם טוב לי אצלהם ואם בא לי לשמוע עוד אופציות. 

כרגע אני על חוזה, זה לא רלוונטי. אבל זה תמיד נעים לאגו. ונראה, שנה הבאה זה ממש מעבר לפינה. 

כשהיא מתקשרת באמצע היום להגיד שאנחנו חייבות להפגש כי היא חייבת לנסות עלי קשירה חדשה. 

😍 

שוקלת לאשפז את עצמי איפשהו....יערות הכרמל אולי. הם נותנים גם סמים? 

אפילו שהאף שלי נמצא בדיוק במקום הנכון לו כשאני מחככת אותו בצוואר שלך, משהו מרגיש לא נכון. הידיים שלך עוטפות אותי בחיבוק המושלם שלך. אבל הגוף שלי לא מתמכר למגע. בנתיים אנחנו רק מדברים. הכל טוב. נעימים אחד לשניה. לדבר זה קל. אבל הזדקנתי. השתנתי. למדתי דברים חדשים. תקרא לזה איך שתרצה. הגוף שלי לא משתף פעולה. ראיתי את הלב שלך. אתה פה לא כדי להיות איתי. אתה פה כדי לרגע לשכוח אותה. ואני? איזו זונה אני? זונה בדימוס. הזדקנתי, השתנתי. ווט אבר. לא מצליחה להיות זונה. מרגישה רק את האין. משרטטת את הגופים שלנו בחלל, סביב הריק שבלב. אתה מרחיב את החיבוק שלך לגעת לי בשאר הגוף. הידיים שלך חופנות את כל השפע שיש לחפון. אתה שפוט של שיפעת בשר. שדיים שגולשים מהחזיה, בטן עגולה שמעידה כמה גרועה אני בדחיית סיפוקים, ירכיים רכות, ישבן רך ורוטט, מגיב למגעך. ואני במקום להנות יודעת שעוד רגע זה יחלוף. מנסה להנות אבל במקום זה אני חושבת על הרגע שמיד יבוא. בו אתה אוסף את עצמך ונעלם. כל הרגעים שנעלמת לפניו. משחזרת אותם אחד אחד, עד שכולם הופכים לגוש מחניק אחד של נטישה שיושב אצלי בבטן. וכל אותו זמן אתה ממשיך להתענג על מנעמי גופי. ואני תוהה איזו זונה גרועה הפכתי להיות, ועד כמה אני לא מצליחה לזייף חיוך והנאה. עוד רגע תשים לב ותתנתק. תפסיק להתרפק על גופי. תסתכל לי בעיניים ותבין. אני אחייך חיוך עקום. ואתה רק תאסוף את עצמך מהר יותר מהמתוכנן ותעלם. גאה בעצמך שעשית את הדבר הנכון. ואני אשאר ואחשוב, על ערב שהיה נגמר אחרת. אתה היית עדיין מזהה את הגירסה החדשה שלי. זו שאינה מתעלמת מרייקנותו של הלב. אבל בואי נמלא את הריק הזה במשהו חדש. בואי נוסיף לו דמעות, היית אומר. בואי נוסיף לו אותך ממלמלת "לא" בזמן החדירה. ובאותו רגע, כשאתה לוקח אותי כשאתה הכי דוחה אותי, כשאני יודעת שעוד רגע תעלם, כשאני יודעת שאני רק מילוי זמן בשבילך, שיכחון של בשר, כלי קיבול לגמירה, באותו רגע, אני כן אוהבת אותך. 

הפעם זה כאב פיסי. יש לי נקודות בגוף שאסור לגעת בהן. חשבתי שאני אמיצה. שיהיה בסדר. עכשיו הכאב לא מרפה. כאב ששום אמצעי התמודדות שאני מכירה לא עוזר לו. זה לוקח כמה ימים עד שהוא עובר. בשילוב לילה מלא צמרמורות. כל מה שמתחשק לי זה להשאר במיטה. אבל אני חושקת שיניים וקמה. וזזה. לאט. אבל זזה. מתארגנת להראות את הפרצוף שלי כמה שעות בעבודה (אני בעיקר בורחת כי יש עוזרת). 

בסוף כולם מתים. 

אבל לך רק בא להשאר בבית בלבוש המועדף עליך. 

- - - טוב, התלבשתי כבר - - -

מזל שיש לי את הילדים כתרוץ לסירטיי מארוול 😆 נראה לי שהייתי הכי מבוגרת בהקרנה היום. 😆