איה

אני מוצאת את עצמי בשיעור יוגה לא שם, לא נוכחת. עושה את התרגילים, אבל לא חדה. הנשימות לא מסונכרנות. בעיקר התודעה לא שם. דברים לא יושבים במקום ויותר מידיי מחשבות מתרוצצות בגוף. מחפשות מאיפה חוסר השקט מגיע. ואז, תוך כדי התרגול, אני חושבת על המשפט הזה, שאומרים שוב ושוב במדיטציה - "צריך לשלוט במחשבות". אני מאבדת שיווי משקל בתנוחת העץ (באמת? אתה אמיתי איתי עכשיו? אני נוזפת בגוף שלי). אבל אני יודעת שזה בא מהראש. ואני בוחרת שם, באותו רגע, לסלק את הפלונטר שבמחשבה, להתפקס ולנסות שוב. זה מצליח לכמה רגעים ואני מסיימת את התרגיל ועוברת לבא. ממשיכים מאיזו פירמידה ללוחמת השניה. ואני שוב מאבדת ריכוז. פעם אחרי פעם אני מתלבטת מה לעשות. להתייאש לגמרי? להתרשל? ואני שוב ושוב מנסה לאסוף את עצמי מחדש, לסלק את בליל המחשבות ולהתרכז בנשימה ובמה שאני עושה. השיעור מרגיש כמו עליה תלולה במדרון חצץ. הדרך מלאה אבנים קטנות ורופפות ופעם אחרי פעם אני מאבדת את האחיזה. ופעם אחרי פעם אני מתעלמת מהחתכים הקטנים בכפות הידיים והרגליים, מתרכזת וממשיכה.