בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

איה

לפני 14 שעות. ראשון, 21 באפריל 2019, בשעה 20:53

או לפחות להכניס אותם פנימה. לא את כולם. אבל אחד אחד. אני עושה מאמץ. יחד עם איזו אמונה בסיסית שאולי גם לי זה יצליח. אולי אני ארגיש ראויה לאהבה. יחד עם זה מגיעה ההשתדלות. לתת את הגוף נשמע קל. אבל אפילו זה לא כלכך ברור מאליו. כאב הוא מנת חלקי יומיום. למה שארצה עוד ממנו? אבל אני רוצה. ויחד איתו אני צריכה לקלף עוד שכבות. לוותר על פחדים נוספים. כאלו שמגנים עלי. פחד מהתחייבות. פחד מהבטחות. יש דברים שלפעמים מפחידים יותר מהצלפה. נניח, חיבוק, ליטוף, נשיקה. 

לפני שבוע. ראשון, 14 באפריל 2019, בשעה 07:23

הכאב שלי הוא חוסר הקשבה. בקונוטציה מינית הוא מתורגם אצלי לכפיה.  

עשיתי המון כדי לשפר את החיים שלי, למדתי על עצמי, על דפוסי התנהגות, הסרתי מהחיים אנשים שפגעו בי, מנעתי מכאלו עם פוטנציאל להכנס. הכאב הזה כבר פוגש אותי הרבה פחות. 

אבל הבוקר הגבר שלי הפגיש אותי עם הנקודה הזו. קודם ממקום של הרבה הקשבה. ואז, כשהוא לקח (כמו ששנינו אוהבים) זה נגע בכאב הזה. הכאב מתוק ושורף הזה. הכאב שמפלח לי את הבטן, אבל גורם לי להרגיש כלכך בבית. כלכך במקום הנכון שלי. לא פגשתי אותו תקופה, כבר חשבתי שאולי המזוכיזם שלי התקלקל. אז לא, הוא עדיין שם, בועט ומכאיב מבפנים. הגבר שלי? הוא ישר קלט, ועצר. בתוכי רציתי שהוא ימשך להכאיב לי. אבל "הוא קובע" לא תקף רק לגבי איפה כאב מתחיל, אלא גם איפה הוא נגמר.  

ואני קיבלתי נגיעה של כאב. קיבלתי, לרגע, לחזור הביתה. 

לפני שבוע. שבת, 13 באפריל 2019, בשעה 22:53

(עוד) סופ"ש מושלם 

הרפתקאות חדשות 

נופיי בראשית 

ואנשים מקסימים. 

ובשבילי, פעם ראשונה בסביבה בדסמית. לבלות סופש ארוך, עם עוד זוגות שאין צורך מולם בצנזורה, בברירת מילים או מעשים.   

אבל בעיקר התגעגעתי לחופש. החופש להיות אני, להיות במקומות שאני כלכך אוהבת, ולעשות דברים שאני אוהבת. 

(כמו לישון תחת שמיים זרועי כוכבים, מול מדורה, מחובקת. וברקע עולים מהאוהל ליד, ומרעדים את שקט המדבר, קולות ספאנקים רמים).  

 

 

 

לפני שבועיים. חמישי, 4 באפריל 2019, בשעה 10:18

ומחכה לנשיקה הבאה. 💋

לפני שבועיים. שלישי, 2 באפריל 2019, בשעה 20:55

לפני הכל

נשיקה

ארוכה

רטובה

עוטפת שפתיים 

עוצרת נשימה 

(מי חשב שנשיקות יכולות להפוך למשחק לעצירת הנשימה) 

הסטירה תגיע

אבל קודם כל נשיקה

לפני 3 שבועות. שבת, 30 במרץ 2019, בשעה 19:50

בדרך כלל אנחנו זוכרים את המשפט "בן אדם מתכנן ואלוהים צחוק" כשדברים משתבשים. 

אבל לפעמים תוכניות משתבשות לטובה. וארוחת ערב חברית הופכת לסופ"ש ארוך, פרוע וגדוש זיונים בשלושה. עם רגעים שאנחנו חושבים שאם היינו מספרים, איש לא היה מאמין. 

תודה על הפינוק האינסופי, על הזיונים, על הסימנים, ההתכרבלויות, הצחוקים, הסיפורים הנוגעים ועל ההזדמנות ללקק כוס וזין ובאותה תנועת לשון. 

מתה על שניכם. 💋

 

לפני 3 שבועות. שישי, 29 במרץ 2019, בשעה 09:58

כולנו פוגעים. כולנו אומרים דברים בלי לחשוב. אפילו אני. 

מגיבים ממקום של חולשה, של חוסר ביטחון, עייפות או סתם חוסר מחשבה. 

אז לא רק שפגעת (גם אם לא בכוונה), למדת משפט חדש. "זה שלך". פוטר אותך מהצורך לקחת אחריות. או אפילו להתעניין בזה שנפגעתי. 

ואז אתה לא מבין למה אני לא מוכנה לתת לזה עוד צ'אנס. כי זה לא שפגעת. זה מה אתה עושה כשאתה יודע שהצד השני נפגע. או במילים אחרות, לך ת'חפש ת'חברים ש'ך. 

 

 

 

 

(הפוסט הזה יעיל במיוחד, כי הוא מדבר על לפחות 10 גברים שונים שהכנסתי לחיים שלי בשנים האחרונות. אני והסתימות שלי)

לפני 3 שבועות. רביעי, 27 במרץ 2019, בשעה 20:19

פרוייקט בפריפריה. סופר מעניין, בעצם להקים מחלקה חדשה, לייצר שיטות עבודה חדשות וליישר הדורים עם מחלקות אחרות, שלא קיבלו שרות כמו שצריך בגלל העדר כל הדברים שפרטתי. 

אבל!!!! 

למרות שאין פה דבר לנשנש במשרד, הקילוגרמים לא נושרים באותו קצב שהם הצטברו לפני זה בכל מיניי חברות הייטק סופר מפנקות. וזה נראה לי ממש לא פייר! 

אין פה חתיכים. חברה של 500 איש ואין אף אחד לשטוף את העיניים. 

אבל מזל...כי החתימו אותי על טופס הוראות התנהגות, ואני צריכה להפנים שאני לא עובדת זוטרה...

בקיצור, כנראה שלא תיהיה ברירה. אני אצטרך להתרכז בעבודה. 

לפני 3 שבועות. שלישי, 26 במרץ 2019, בשעה 20:58

כואב לי הראש כי לא שתיתי מספיק היום ואני ערה מ 5 ורבע כי שכחתי לסגור את הוילון. וכן, אני יודעת שאני צריכה לעבוד. אבל לא בא לי. בוא איתי למיטה. יש לי ערמה של ספרים שמחכה לי. תפריע לי לקרוא. לטף לי את השיער. ספר לי איך היה היום שלך. תפשיט אותי מהבגדים. נשק אותי לאט. תרשה לי לנשק אותך גם? תנשק אותי לאט. ואז תסובב אותי על הבטן ו.....

לפני 4 שבועות. ראשון, 24 במרץ 2019, בשעה 06:42

אאאאאאהההההה