איה

נכון שאמרתי שאני לוקחת הפסקה מלהכיר אנשים חדשים, אבל פעמיים ניחום אבלים ב 3 ימים? מוגזם לחלוטין. 🤦‍♀️

אז אתה רוצה... אמממ.... 

לזיין אותי? 

לא יודעת, אבל התעוררתי. 

כשהייתי נשואה, הזמן הזה היה מוקדש לסקס בוקר. 

עכשיו אומנם לא קמתי לרוץ, אבל הפעלתי מדיח ומכונת כביסה. זה לפחות יחשב לי בגן עדן כאמא משקיעה? 

ובשריטות של עצמו. עושים רומנטיזציה לחולשות שלנו. אני רואה את זה על אנשים אחרים. ואני תוהה על עצמי, באיזו גירסה של עצמי אני שבויה? אילו חולשות שלי אני מטפחת במקום להתגבר עליהן? איזו תבנית משאירה אותי באזור הנוחות אבל לא בהכרח משרתת אותי? 

ואפילו שיש לי חום (מסתבר) ואני לבושה בפיג'מה ושיער סתור ואפילו לא ציחצחתי שיניים, כי רק קמתי להקפיץ את יורשת העצר לתיגבור מתמטיקה לפני המתכונת, אבל אז היא ביקשה שנחדש את מלאי הארטיקים, ואני מורידה אותה וממשיכה לאזור תעשיה, חוסמת פנצ'ריה שסגורה בשישי וחונה ממש בכניסה, כדי לצמצם ככל האפשר שהיה במרחב הציבורי, נמנעת מקשר עין ככל האפשר.  

אז ילדה* אחת ברומא, השניה לומדת כמו שרק היא יודעת, ואח שלהן הלך עם חברים לים. ואני גוססת פה בשקט. וואקום במקרר, אבל לפחות יש ארטיקים.   

*הילדה נכנסה לקבע. מתי הזדקנתי ככה? 

ובכלל מזג הרוח גם לא משהו. 

אבל מי צריך אמפטיה מחברים כשאפשר להתבכיין ל gpt? 

וצובע הכל בצבעים קודרים. לוקח לי זמן להבין שזה פחד. בעבר היה לי קל יותר לזהות אותו, הפעם הוא הסווה את עצמו בעייפות, בעייפות החומר, בשחיקה. 

ממתי אני מפחדת? אני לא מפחדת (אני כן, אני פשוט לא מאפשרת לו לעצור אותי וממשיכה). 

יש מצב שיכתבו את זה על המצבה שלי 

אני נוסעת עם מישהו שאני מכירה כבר מספיק, ובלי קשר, מדובר באדם בוגר ואחראי בדר"כ, ואז הוא פונה לכביש שאני לא מכירה, ואני צריכה לגייס את כל הכושר איפוק שלי לא להתערב לו בנהיגה. ואני גם מחמיאה לעצמי בקול לאחר מכן, כי הוא לא עושה את זה, ולא מחמיא על האיפוק שלי. 

ואז אני חושבת כמה אני דפוקה, כמה אני חייה כל הזמן בכזו דריכות שאני כלכך לא סומכת, אפילו לא על אדם כזה* בנסיבות מטופשות כאלו. 

* כזה הכוונה שהוא אדם רגיל וסביר לחלוטין. אין שום סיבה לא לסמוך עליו. 

רגע שני, הבוקר, בדרך לעבודה משמימה (אבל שמשלמת את החשבונות) וברדיו שיר שמצדיק לפוצץ את הרמקולים ואני פותחת את הסאן רוף וחושבת כמה זמן לא עשיתי את זה. וכמה אני זקוקה לרגע של ניצחון, או הצלחה. 

ורק אני לא יודעת לקרוא? 

כי נמאס לי לפגוע באנשים ולדחות אותם. 

זה לא שממש יש טעם בהצהרות, אבל אני בן אדם מסודר. 

אולי זה יהיה יותר ברור (לפחות לאלו שטורחים לקרוא פרופיל) שאני לא מחפשת כרגע. לא, גם לא הרפתקאות. 

אני עדיין אני (אנשים נותנים לייחס יותר מידיי משמעות למה שכתוב בביו), ואני גם לא מתכננת להעלם. אני רק זקוקה להפסקה.  

והגרף הזה קפץ לי בפיד ואני חושבת שהוא סה"כ מדויק, רק ששילוב של גרושים #2 יחד עם גיל המעבר, אם זה היה רק כדי לתאר את מצבי, השיפועים השליליים צריכים להיות יותר חדים 😆