למזלי המאניה מאוזנת על ידי עצלנות בסיסית וקורטוב של הגיון שעוד לוחש לי בראש מאחורה "את לא באמת צריכה".
אז לא קניתי הבוקר כמה ציורים (כן, לפחות ארבעה), לא קניתי בגדים, לא קניתי כל מיני שטויות, לא הזמנתי אוכל, לא בישלתי, לא צבעתי את הקירות, לא הזמנתי כל מיניי פיתרונות לבית מעליאקספרס. למרות שהמחשבה שכל זה יהיה שלי, לשבריר שניה, עשה לי טוב.
ניהלתי שיחות נזיפה עם גברים דימיוניים, בהן הצבתי גבולות ואמרתי מה אני לא עושה. ואז נזפתי בעצמי, כי ככה לא משדרים ליקום את מה שאני רוצה, וניסיתי לדמיין שיחה על דרך החיוב. ונתקעתי עוד לפני המילה הראשונה 😆 אני יודעת איך לא מרוצים, איך כועסים, איך מאוכזבים (או סתם משועממים). אבל איך זה מרגיש כשזה טוב? באמת אני לא יכולה אפילו לדמיין כזו סיטואציה?
ובכדי להרגיע את הגירוד הזה בנפש, קניתי 5 ספרים דיגטליים. כל אחד עם הבטחה למרוק הנפש תוך כדי קריאה. אני כמובן אשכח שהם קיימים בעוד דקה, אבל לפחות ניסיתי (וגם הרבה יותר קל לחיות דרך המילים של מישהו אחר במקום להיות בעצמי הגיבורה. זה גם מהיר יותר).
וכמובן, כמובן, כמובן... אני עובדת 😄
אבל הבטחתי לעצמי שלא אעבוד בשבת, ואני ממש מרוצה מההחלטה.