כן, זה היה אתמול. אבל לי לקח קצת זמן לנסח לעצמי, איזו מודעות פיבי נתנה לי.
טוב, לא רק פיבי אחראית לכל הדרך הזו, היו עוד גורמים תורמים. אבל אם כבר יום מודעות, למה לא לנצל את הרגע?
למדתי לפרק ולהרכיב את עצמי. להתגבר על התסכול המטורף כשכל מה שהגדיר אותי וכל הכלים שהכרתי נלקחו ממני. ונאלצתי לסלול לי דרך חדשה.
בתחלס הדבר שאני הכי אוהבת בעולם זה ללמוד דברים חדשים. זו תמיד התשוקה הגדולה ביותר שלי. והשנים האחרונות סיפקו שפע של הזדמנויות. ועל כך אני מודה.
למדתי להתחבר לרגש במקום להתנתק ממנו. למדתי את הכח שבשליטה במחשבות ובמעשים שלי. למדתי לשחרר ולקבל אחרים. לחמול על החולשות האנושיות שלי. למדתי חמלה. אומנם כבר בגיל 18 ידעתי שחיים בלי חמלה אינם חיים. אבל יש הבדל בין לדעת ובין להבין. ויש הבדל בין להכיל את זה על אחרים ובין להכיר בזה שגם לי מגיע. כאחרונת האדם.
למדתי שתפיסות עולם שגדלתי עליהן לא תמיד נכונות לי ולא תמיד משרתות אותי. לפרק היררכיות שהגדירו אחרים לגבי נכון / לא נכון או ראוי / לא ראוי. למדתי שאין רק תשובה אחת נכונה, רק דרך אחת ואנחנו לא מטפסים בסולם המעלות אל עבר הפיתרון הנכסף. יש מישור אפשריות ותמיד יש פשרה.
למדתי להודות. להכיר בטוב. למדתי כוחה של תפילה. של כח עליון. של היכולת להרגיש מחוברת אפילו כשהייתי לבד. למדתי על סבל ועל היכולת להשתחרר ממנו.
אני מודה על האנשים שפגשתי והיו לי מורים לדרך ותמרורים בצמתים חשובות. אני מודה על ההזדמנות שהיתה לי להיות חפה ממחויבות ולהרגיש חופשיה. אני מודה על הטוב שניתן לי ועל התחלות חדשות. אני מודה על האהבה שאפילו שבמשך שנים לא היתה נוכחת בחיי לא נטשה אותי וממשיכה ופוקדת אותי. ואני מודה על הזדמנויות עתידיות שיהיו לי להמשיך ללמוד על עצמי ועל דרכי בעולם ולתקן את דרכי ולהיות טובה יותר. לעצמי ולאחרים.
ועם רוח הטוב ששורה עלי כרגע, אסיים בברכה הכלובית לכולם
'זדיינו סוטים
❤
