שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

איה

לפני 3 ימים. 19 בנובמבר 2024 בשעה 16:54

תתקשר כבר

 

 

 

 

 

 

************

הפוסט הזה היה בטיוטות 5 שנים. כאילו היה הגיג נכס צאן ברזל שמצדיק את הביטים של הזכרון שהוא תפס. 

אבל תפקידה של אומנות לעורר רגש, ומחשבה. התחושה שהוא מעורר בי, החוסר ביטחון, הבדידות והפחד מדחיה, לוקח להם בדיוק שבריר שניה להפוך לי את הבטן מחדש. כאילו לא עבר שום פרק זמן. כל אחד "והלחזור הביתה" שלו. 

חינוך וענישה​(סדיסט) - נשמע שזה היה ארמון
לפני 3 ימים
חמוד וקשוב​(נשלט) - לא פשוט לחיות בעבר
הלוואי ונדע להתנתק ממנו
לפני 3 ימים
אסיף - ולמה דווקא עכשיו?
(לא שחסרים טריגרים מוצדקים במקום המחורפן הזה)
לפני 3 ימים
איה74 - התשובה הארוכה או הקצרה? דווקא לא היה טריגר ספציפי. ניקיתי את הטיוטות. וההרגשה הספציפית הזו שמובלעת ב 2 משפטים (מסתבר שזו המילה בעברית ל encapsulated) היא המאזו שלי ואזור הנוחות. או לפחות "הבית" (כי נוחות אין שם). והיא תמיד נכונה.
לפני 3 ימים
אסיף - תודה. אין כמו בבית.
ובלבד יהיה בו ממ"ד.
לפני 3 ימים
Antimatter​(נשלט) - באומנות כמו באומנות, אין דבר כזה שאין דבר כזה. נהדר!
לפני 3 ימים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י