אפשר לעשות דברים ללא מחשבה. אבל זה ניכר. אפשר לתקן בד עם טלאי, מסמך עם הערות, בניין עם תומכות. אבל זה לא אלגנטי.
אני אוהבת דיוק. דיוק זה לא בהכרח הכי הכי הכי. אלא מה שבדיוק נכון ומתאים. שפע לא תמיד נדרש, כי גם להשאר עם עודף זה לא אלגנטי. שולחן עמוס לעייפה מתאים בסיטואציות מסוימות, אבל זו אינה האלגנטיות הכרוכה בלהכיר היטב את הסועדים ולחזות את הצרכים שלהם ולדייק בכמיות ובטעם ובמרקמים ולקבל בחזרה רק צלחות ריקות ומבטים שבעים מנחת.
אלגנטיות מתחילה במחשבה. בתיכנון, במיומנות, בנסיון. ואז היא מתממשת לכדי פעולה. מחושבת, מדויקת, שמסיגה את המטרה. בריקוד, באומנויות לחימה, בנגרות, לא משנה במה. גם במקצוע שלי. ניכרת היכן הוקדשה מחשבה. אבל לא לטחון דברים לזרא. להתמהמה זה לא אלגנטי באותה מידה כמו חוסר מחשבה. דיוק. לא עודף לא חוסר.
אני סאקרית של דיוק.
גם באהבה.
❤