נרקומנית של מילים

שבת שכזו...

שותה שותה והאלכוהול עוטף 

מחבק... ואז הממזר מחליט מה לעשות בי

והדמעות יוצאות בלי הפסקה

עד עילפון...

ולקום מסיוט..

לקום לכאב ראש

ולחיים עצמם

להתמודד עם הכאב.

"אמא את יודעת שהצלקות ישארו.. 

לא אכפת לך"..?

צודקת הגורה..

צלקות נשארות

בחוץ בפנים...

מרגיש כמו בהמה ששמים עליה חותמת

ברנינג..

מודעת שלעד ישאר חרוט בי...