נרקומנית של מילים

במקום שאני גרה יש קבוצת מתנדבים

שעושה שרות לאומי...

ויום אחד שסיימתי לעבוד ,הלכתי בשביל עם חברה שעובדת איתי 

היו קולות צחוק , הפנתי מבט וממול רץ אחד המתנדבים בחור צעיר בלי חולצה עם ריבועים בבטן  ושיחק כדורגל עם הילדים. החושים שלי באופן טבעי ישר עבדו...

חברה שלי אמרה לי להפסיק כי אני שקופה...

שקופה...

זה הפחד שלי שידעו על מה אני חושבת

שיסתכלו לי פנימה

שהמחשבות יצאו החוצה...

יש תקופות שאני מכניסה אותן עמוק עמוק פנימה ואני מצליחה.

ויש תקופות שלא מצליחה והכל צף.

וזה גורם לי להשתגע...