נרקומנית של מילים

אני חושבת עליו, על זה שהיה חבר שלי

מעטים בחיים שלי אפשר לומר עליהם חבר,במיוחד חבר  זכר. 

והיינו חברים טובים, של 24/7 , עם מילות קוד ביננו..

לשנינו היה קשה , ודימיינו לנו עולם מקביל לברוח אליו,

״ארץ לעולם לא״...

היינו מדמיינים שאנחנו בורחים יחד

הוא לא ידע שהוא נשוי לבדסמית

אני הייתי נשואה לשקרן ופלרטטן

היינו חברים עד שבגד באמון שלי

ולפעמים חושבת אם הוא באמת מאושר...

היום כל אחד במקום אחר לגמרי

השיר הזה הזכיר לי את הבריחות הדימיוניות שלנו...

כמו שני ילדים פחדנים...