"אתה אדם נטול רגש אמיתי. הכל אצלך זה הצגה, משחק. כשאתה אומר שאתה אוהב אתה לא באמת מתכוון."
"מתי לאחרונה אמרתי שאני אוהב משהו שהוא לא וויסקי, שוקולד או סטייק שככה את מטיחה בי האשמה שכזו?"
"לפני שלוש וחצי שנים, וגם זה היה בחושך. זה היה יומיים אחרי ליל הסדר."
"יפה מאוד, שמח שאת זוכרת גם דברים טובים ממני. זה לא חשוב עכשיו **. מה שחשוב הוא שלשם שינוי סיימתי משהו לא עקב חוסר הבעת רגש, אלא עקב עודף הבעת רגש"
"התקלקלת. מי דפקה אותך ככה ומה הטריק שלה? יש לי הרבה מה ללמוד ממנה."
"למען האמת היא לא עשתה כלום, זה אני שעשיתי את כל העבודה. והטריק שלה זה שהיא פשוט לא שמה עליי, או לחילופין לא מראה את זה."
"אז מה אם היא לא שמה עליך? מה הבעיה בזה? זה היה אמור להיות לך יותר קל להפטר ממנה."
"נו באמת **, כמה שנים אני לא רואה אותך ממטר ואת עדיין מתייצבת דום כל פעם שאני שורק?"
"אתה בן זונה. חשבתי להיות נחמדה ולא לסנן אותך ואתה תוקע לי אצבע בעין."
"על מי את עובדת **, את לא מסוגלת פיזיולוגית לסנן אותי. ובנוגע למה שאת אומרת, יכול להיות... אבל את מבינה, זו בדיוק הבעיה שיש לי אמפתיה כלפי נכות רגשית, והיא נכה רצינית. אני יודע איזה מצב נורא זה לרצות להביע רגש ולא להצליח. או שאני מדמיין לגמרי וגם כוונה אין שם."
"או שתעשה כמוני, שכל פעם כשאני מתקרבת אליך אני יודעת בוודאות שאפגע. עד כה לא אכזבת."
"נכון, אבל את מזוכיסטית. אני לא. סה"כ רוצה שיהיה לי טוב."
"זה מה שאני מאלחת לך כבר שנים. למרות כל החרא שאתה מאכיל אותי."
[שתיקה]
"אתה טועה. אני מכירה אותך שנים ויודעת שאתה טוב מאוד בלעשות בלאגן כשטוב מדי"
"אני זורה כאוס ב-"
[קטיעה]
"אויש נו, די כבר. אותי אתה לא יכול לערבב. אתה לא זורה כלום בשום מקום, אתה סתם עושה בלאגן כשעניינים מסתדרים. אתה מתחבא מאחורי מילים גבוהות כבר שנים וכבר שכחת מי זה האדם שנמצא מאחוריהם."
"אוקי. ומאיפה בדיוק את יודעת מה יש מאחורי המילים האלו?"
"מה זאת אומרת? אני הייתי שם לפני החומות הגדולות. התחננתי שתכתוב לי משהו, תביא לי פירורי מילים, אבל כלום. חוץ אולי מהפעם בתחילת הקשר שכתבת על דף 40 סיבות למה אתה אוהב אותי והכרחת אותי להקריא את זה כשהבאת לי ספנק על כל סיבה"
"זה לא מדויק, כתבתי 40 דברים טובים בך - לא שאני אוהב. ואם זה כמו שאת טוענת דברים שאני אוהב בך, אז הרי לך פעם נוספת שהפגנתי אהבה. לא רק ליל הסדר לפני שלוש שנים, תבחרי גרסה ותדבקי בה."
"מעדיפה להשאר עם ה-40 סיבות שאהבת אותי ואת החושך אשאיר לך. אני עדיין מאמינה שאתה דביל גדול ושזה יכול היה לעבוד אם איך שאתה מצייר אותה."
"ברור שזה היה יכול לעבוד, אבל זה לא עבד. בעיקר בגללי על כל פנים. חשפתי יותר מדי מהר מדי. יש כאלה שזה פותח אותן ויש כאלה שלא. טעות בסיווג הטיפוס. מי מספר על חלומות לבחורה שהוא לא שכב אתה-"
"מה לא שכב אתה? מה נסגר אתך? התקלקלת לחלוטין? מה אתה הומו?"
"דווקא זה עוד היה הצעד החכם, ממש סטרטאפ. נשבע לך ביקר לי שמאז גיל 14 לא פעלתי ככה ע"פ הספר. דייט ראשון נשיקה קצרה בתחנת אוטובוס לפני הפרידה. דייט שני מלווה אותה הביתה ונשיקה ארוכה והתגופפות. דייט שלישי עולה לדירה וכן הלאה וכן הלאה."
"נו אז מה הבעיה?"
"הבעיה שזה עבד מעל למשוער. זה יצר רגש חזק. מעניין מאוד הקונספט של לישון עם מישהו בלי להזדיין. לא ציפיתי."
"מה אתה מבלבל את המוח אתה מכור לרגש. אתה - "
"עכשיו את זו שמדברת שטויות. אני מכור לריגוש, לא לרגש. לאינסטנט. לתחושה האקסטטית של עיניים נוצצות של מישהי שנמצאת מתחתי והמערכת הסימפטתית שלה קורסת. רגש מהסוג העדין לא היה כבר כמה שנים."
"אני שמחה בשבילך, באמת. אצלי מדבר."
"נחמד לדעת שיש מישהי אי שם ששמחה שטוב לי לא משנה כמה חרא אאכיל אותה."
"אתה חייב למצוא אפיקים לניתוב כל הכעס שלך... לזיין אקסית קשורה עם הראש בפח מלא קונדומים זה לא פתרון."
"נכון, אבל זה מנחם. נותן קצת תחושת מש-"
[קוטעת ומשלימה את המילה למשמעות]
"-משמעות בקיום הריקני הזה. די נו, מספיק. אתה כבר לא בן 20. אני סומכת עליך שתוכל למצוא בקלות בחורות שישמחו שתוציאי את הכעס האקזיסטנציאליסטי שלך על הכוס הנוטף שלהן. נראה לי אבל שאתה רווי מהמשחקים האלו. יודע מה? אני אגיד לך עוד משהו שלא תאהב לשמוע, האמת היא שאתה כבר לא כועס כמו פעם."
"טוב **, זה כבר לא אמין. במציאות את לא היית חדה ככה מעולם. תובנות מורכבות ומעמיקות מדי בשבילך. זה רק בראש שלי."
"אמין או לא, תתייחס לגופו של עניין ולא לאגו הפצוע שלך. אני היא אני, ואתה מדבר אתי כי אתה מתגעגע למשהו שהיה ואתה לא מאמין שיחזור."
"אוקי, בהתחשב בזה שבראש שלי את יותר חריפה מבמציאות, אז בואי ספרי לי את מה שהמודע שלי לא מעז."
"אני אספר לך בדיוק את מה שהוא לא מעז ושלא תגיד לעצמך בחיים בלי לערום על זה תלי תילים של מילים יפות: אתה מ-א-ו-ה-ב."
***
מזל שיש אקסיות בעולם, אפילו אם הן חריפות יותר בראש שלנו מאשר במציאות.