כלי לשירותה

לכל אחד יש את החולשות שלו, והן מכתיבות לו המון פעמים את ההתנהלות בחיים.

חולשות זה לא בהכרח דבר רע, להיפך, החולשות שלך הם הדברים שאתה הכי הכי אוהב בחייך.

החולשה שלך יכולה להיות לאוכל, לסקס, או לפטיש כזה או אחר,

כך או כך - ברגע שההזדמנות מוצגת, קשה לך להתנגד לה.

האם משמעותה של שליטה אמיתית - היא להיות אדון לחולשות שלך?

האם אדון אמיתי לחייו הוא כזה שיכול להתנגד לכל הדברים שהכי עושים לו את זה?

האם שליטה טוטאלית משמעה - חוסר תשוקה אמיתית לשום דבר עלי אדמות?

או שפשוט...

להיות חלש וכנוע לתשוקות שלך זו המשמעות של להיות אנושי?

כורה הזהב כרע לייד הנחל, אגלי הזיעה ניגרים במורד פניו

בעת שהוא בודק בקפידה את העפר במסננת שבידו.

כבר בשעה זו של בוקר, האויר היה חם, והוא לקח נשימה עמוקה ממנו,

יודע בוודאות שזוהי רק ההתחלה בדרכו הארוכה למציאת פירור הזהב המבוקש.

כך גם אני כאן, עומד משתאה מול שפע של מילים, שאותם כותבים אנשים.

חלקם יותר מעניינים, חלקם פחות מן הסתם.

כל אחד מהם טומן בתוכו אפשרות כלשהי, נסתרת.

כולנו פה מחפשים אחר חלקיק הזהב המבוקש, כל אחד מחפש

את המיוחד עבורו.

אנו נוטים לשכוח, שבשל היותינו בני אנוש, בכל אחד ואחת מאיתנו

טמון גוש זהב גדול.

הכורה הנבון, צריך רק לחפש היטב, ואז לבטח ימצא אותו.

הינה, עוד התחלה חדשה אחת, שצופנת בתוכה ים של אפשרויות נסתרות.

הייתי היום בבוקר על שפת הים.

הים תמיד משדר עוצמה עבורי, עוצמה של טבע, הוא גם מזכיר לך היטב כמה קטן אתה מול כל היש.

בכל זאת, כל אחד בתוך עולמו הפרטי הוא עולם ומלואו,

ואני, אני עולם שלם וגדול, כמו כל אחד פה.

הינה אני, שם את הכלי שלי במרכז הבמה, ומתחיל במשחק

בו כולם נמצאים בתוך מסיכות.

אין חוקים למשחק, אין מנצח, אין מפסיד אין קוביות,

ועדיין - זה סוג של משחק.

משחק בו אתה צריך לקלף שכבות של מסיכות משאר המשתתפים,

והם משתדלים לקלף את המסיכות שאתה שם.

זו לא מטרת המשחק, לא ממש, אבל בסופו של דבר זה מגיע לזה.

ככה זה בעולם שלנו, כולם לובשים מסיכות, כולם.

אני אבחר מול מי לקלף את הקליפות שלי,

ואני אהיה זה שאבחר קליפות של מי אני רוצה לקלף.

עולם שלם מלא מסיכות.

ככה זה.