פִּתְקָה

נָדְדוּ רַעְיונַי

וְנָחוּ עַל אֶשְׁכּוֹלוֹתָיִיךְ

עַד הִבְשִׁילוּ חֲלָצָיִיךְ

לְחוֹלֵל מַעְיָנַי

יום שלישי 18.07.2017

*08:14*

אמנם השעון כבר צלצל, אך אני עדיין ישן קלות. רטט מרטיט מהפלאפון הקפיץ אותי.

הודעה: "היי אהוב }{ השותפה נסעה לצפון ותחזור רק מחר. נשארתי לבד בבית. אז תפתיע (: "

*15:32*

בדרך כלל היא זו שמקדימה אותי, אך הפעם חרגתי ממנהגי. התיישבתי בספת היחיד שבסלון ביתה, ערום כיום היוולדי, והתחלתי עם יד ימיני ללטף את אבר מיני. פסיעות קרבות ונעצרות סמוך למפתן הדלת. אני שומע אותה מחפשת את המפתח, מכניסה אותו לחור המנעול ונכנסת פנימה, מתנשמת ומתנשפת. אני מדמיין איך אני מסמן לה באצבע לכרוע ברך ולהתקרב אלי, אל בין ירכיי, אצליב את רגליי סביבה, אמשוך בשערותיה, אפתח את פיה ו..

צעקה פילחה את האוויר. "דן?? אתה נורמלי? כאן ועכשיו?? תתלבש!!" שותפתה לדירה עמדה בפתח הכניסה לסלון ונראתה כמו דמות מסרט אימה. שלחתי את ידי באחת לעבר כרית הספות שהייתה לצדי והסתרתי בה את מבושיי. נאלמנו פעורי פה, שתי ידיי על הכרית ושתי ידיה על לחייה, מצליבים מבטים האחד בעיני השנייה. "אממ.. אוקיי. אני נכנסת להתקלח, תעשה מה שאתה רוצה", אמרה ופנתה ללכת. "דנה?" קראתי לה והיא נעמדה עם גבה אלי ממתינה שאמשיך. "דנה, זה לא מה שאת חושבת. הייתה כאן אי הבנה" אמרתי. היא הסתובבה אלי, צעדה לכיווני, נעמדה מולי ותוך כדי חיוך ממזרי ושליחת מבטים לעבר הכרית שאוחזות בה ידיי אמרה; "אילו ידעת מה אני חושבת אני מניחה שלא היית משאיר את הכרית עליך ואותי ללכת" והלכה לאמבטיה.

*16:07*

שמתי עליי את הבגדים, ירדתי לרכב ובדרכי אני פותח את ההודעה מהבוקר.

הודעה: "היי אהוב }{ נסעתי לצפון ואחזור רק מחר. השותפה נשארה לבד בבית. אז אל תפתיע (: "

*16:08*

החלטה: יותר לא קורא הודעות לפני הקפה של הבוקר!

אני מול מחשב אמנם

אבל מתכתב עם בני אדם

ולא,

אני אמנם עם בני אדם מתכתב

אבל זה אני מול המחשב

# פשוט. לא?

- מה צבע העיניים שלך?

- ירוק. ושלך?

- אדום

- עיניים אדומות?

- בדיוק

- :/

- והשפתיים שלך?.

- השפתיים? חחח. אדומות!

- מעניין

- למה באיזה צבע השפתיים שלך?

- ירוק

- אתה כאילו רציני? בשפתיים ירוק בעיניים אדום?

- בדיוק. זה גם הסדר הנכון, ירוק בשפתיים, אדום בעיניים (:

- אתה מוזר

- את סחית

- התכוונת פקחית*

- נו, שויין

- אני חושבת עליך..

- ואיזה רגש המחשבה מעוררת בך?

- כלום. זו מחשבה קרה

-

- הכול בסדר?

- כן. אני חושב עלייך..

- באמת? ואיזה רגש מתעורר בך? (:

- כלום. זו מחשבה מכאיבה

- אתה מפחיד אותי.

-

- הפסקתי לחשוב. קפאתי

- גם אני הפסקתי לחשוב, עברתי למעשים

- אני מפחדת..

-

- מפחדת..

-

כעבור יומיים;

- מה זה כל הקרח הזה באמבטיה? מאיפה כל הכמות הזו?

- זוכרת את המחשבה הקרה שבעקבותיה צצה מחשבה מכאיבה?

- עדיין מפחדת, ברור זוכרת

- הגיע זמן יישום

- מה זאת אומרת?

- תתפשטי

- אוקיי. ו..?

- תכנסי לאמבטיה ויש לך 20 דקות להפשיר הכול עם חום גופך

- רציני?

-

- איי קר קררר. מתנצלת. קופאת למו..

-

- איי. אוח. מבטיחה לא לחשוב עליך יותר מחשבות קרות!!

- לא מומלץ. למזלך זה קרה לך בקיץ, הכנה טובה לחורף

- תודה אדוני

- ועכשיו תנתרי כמו קנגורו מיוחם ישר למיטה. אני בא להזרים לך את הדם מחדש

- תוד....אייי 

רמזים
באים והולכים
כשמחפשים
הם נדירים.
כשאדישים
הם מתרבים.

רמזים
צצים ומתפוגגים
הם טובים
כשמתואמים.
הם מאכזבים
כשנפרדים.

רמזים
מכוונים ומתעתעים
הם מנבאים
כשמזמרים.
הם מטעים
כששותקים.

ולפעמים,
זה בכלל לא הרמזים
אלו הנרמזים
שמתעלמים
הולכים
ונעלמים
בחיפושים
ישנים

עם רמזים

אבודים

פתחתי

את הלב

אבל

נהיה לי קר

אז

סגרתי אותו

בחזרה

* שיחת וואטסאפ בקבוצה המשפחתית *

אח: אחותייייי מזל טוב ליום ההולדת. עד מאה עשרים!!!

אחות: דביל, היומולדת שלי בערב חג שבעות לא בערב חג שביעי של פסח

אח: חחח אה שכחתי

אחות: קצת אירוני שלמישהו ששוכח הכול קוראים "זכר"

אח: קצת אירוני שלמישהי סתומה קוראים "נקבה"

אמא: ילדים תרגיעו, זה גילוי עריות מה שקורה פה

אחות: אבא תגיד לו!!

אבא: תרכבו יפה. אתם גאים בחג?

אבא: תכתבו* באים*

אחות: אני גאה

אח: אני גם גא

אמא: ממש מצעד הגאווה

#חג שמח

אפשר לסבול גם בלי לאהוב,

אבל אי אפשר לאהוב בלי לסבול

השכחה קשה

רק

לאנשים שזוכרים