פִּתְקָה

נפגשנו שוב כמו בפעם הראשונה,

את נראית טמירה, חזקה ויציבה.

לבושה בשמלה ארוכה וצחורה

מעוטרת בשרשרת לצווארך.

מבעד לדש בגדך ניתן להבחין

בקימורים חדים, מטופחים ורעננים.

אש בערה אחזה בקצותייך

מבקשת לחרוך הכול

שאיפה, נשיפה וחוזר חלילה

עד כלות הכול והקול.

כעת את מוטלת על הקרקע

לא שרשרת, לא שמלה,

מוזנחת ומפוזרת לכל צד

מקופלת, מכונסת ומרוטה.

עוברי אורח לא מבחינים בך,

הלוא כעפר לרגליהם דמית. 

אש בערה אחזה בקצותייך

ביקשה לחרוך הכול

שאיפה, נשיפה וחוזר חלילה

עד כלות הכול והקול.

עם חלוף הזמן ורב הגעגוע,

אפתח שוב את החפיסה

ואוציא אותך שוב צחורה ורעננה.

אצית בך את האש

ואראה אותך בוערת מולי

סיגריה שלי.