עוד בטרם הגעתי, היא דאגה לעדכן אותי על ההשקעה והטירחה הרבה שנתנה במטעמים לארוחת הערב. "אני מקווה שתאהב" אמרה עם כניסתי למטבח. פתחתי סיר אחד, גרפתי מעט עם כפית וטעמתי. אין ספק זה היה ערב לחיכי. המשכתי לסיר השני, משם לתנור ולמקרר והכול טעים בטעם מדהים. "טעים מאוד. כל הכבוד" הצהרתי בקול. "באמת? טעים לך? אתה סתם אומר" הגיבה מיד בחוסר ביטחון מוחלט. "אני יכול רק מהטעימות לסיים הכול" פירגנתי בכנות. "יואו איזה לקקן אתה. אתה סתם רוצה שארגיש טוב" היתעקשה. "לקקן?" שאלתי בתביעה. היא הבינה שטעתה.
כעת היא רכונה על ארבע, לשונה משתרבב קדימה ולפניה שידרה ארוכה של זוגות נעליים שמצאתי בבית. אפילו את נעלי הצבא גייסתי לשם כך. סביר להניח שעד שתסיים, היא כבר תהיה על בטן מלאה.
אז מי בא/ה לאכול איתי?
עריכה: ההצעה הנ"ל הינה רטורית בלבד. תודה על הנכונות, ההצעות והרעיונות האמיצים.