פִּתְקָה

וברוח היום, משיריו של יהודה עמיחי;

היינו מאושרים יחדיו
כמו שניים על פלקט שמפרסמים משהו
שלא יהיה שלהם לעולם.
ועל שלטים ברחוב היו כיוונים
ושמות מקומות ומספרים רבים
ולא לב אחד פועם אדום.

ואל תאמר, יהיה אשר יהיה
ואל תאמר מה שהיה כלא היה,
האמן לחלומות, האמן לבתים העזובים,
האמן לגרוטאות, הקשב לעברם המפואר
האמן לשעווה שעל השולחן
שהיתה נר, שהיתה חלת דבש
ואל תאמר, אהיה אשר הייתי
כי לא תהיה אשר היית. ואל תשכח
שגם פרדס אפל נותן פרחים לבנים
ואל תשכח אותי.