אני יכול לדמיין את זה.
כמעט לחוש את זה.
בהתחלה אני עם הגב אלייך, נשען על קצה המיטה, ישבן מורם באוויר.
את משחקת בכניסה, לא חודרת - רק נוגעת בפתח, מעסה אותו עם הקצה של הסטרפאון בצורה סיבובית. מורחת את חומר הסיכה.
ואת מתחילה להיכנס לאט, עד שנכנסת כל הכיפה של הסטרפאון - ויוצאת.
ושוב נכנסת לאט, קצת יותר עמוק - וגניחה חומקת מפי. ואת שוב יוצאת ומחייכת את החיוך הזדוני ביותר שלך. כי הפעם את נכנסת עד הסוף. ואני גונח וכואב ומתחנן "לאט, בבקשה לאט".
ואת צוחקת בקול את הצחוק הנפלא שלך. וממשיכה בשלך: קדימה ואחורה, קדימה ואחורה. ואת תופסת את האגן שלי עם שתי ידייך. ונכנסת עמוק יותר ויותר. והכאב מתחיל לעבור - והופך לעונג. הראש שלי בתוך הכרית והידיים שלי תופסות בקצה המזרון ובסדינים. "כן, אלילה שלי. כן!". סטירה מצלצלת נוחתת על הלחי הימנית של ישבני. "כמה פעמים אמרתי לך שאני לא שלך - רק אתה שלי". "סליחה אלילה, את צודקת אלילה". ואת ממשיכה לזיין אותי. עוד ועוד.
את מתחילה להרגיש את האורגזמה שלך נבנית. ואני גונח כשאני מרגיש את הסטרפאון הגדול שלך מגרה לי את הפרוסטטה: "עוד! כן! עוד!". ואני מודע כמה את אוהבת לשמוע אותי גונח, כמה זה מדליק אותך - אז אני משחרר וגונח כאילו אין מחר. גם אני מתקרב לגמירה.
ופתאום את עוצרת, הופכת אותי כשהסטרפאון עוד בתוכי.
את מסתכלת לי בעיניים ואומרת "אני רוצה לראות את הפרצוף הנואש שלך. אני רוצה שתתחנן שאזיין אותך". ואני מתחנן. כי כל מה שחשוב ברגע הזה, זה את ואני והמיטה הזאת.
"בבקשה ממך אלילה, אני מתחנן. תזייני אותי חזק. כן, ככה". המבט שלך מהפנט אותי. אני לא יכול להסתכל לשום כיוון אחר.
ואת גומרת. אורגזמה נפלאה שאת מרגישה בכל גופך. אורגזמה שמתחילה אצלך במוח. ועוברת דרך כל עצב בגופך. ואני רואה אותך נהנית ככה - וגומר.
ואחרי דקה, כשאת מצליחה לחשוב שוב, את כועסת עלי: "מי הרשה לך לגמור". ואני מתבייש, והולך לשבת בפינה, הראש בין הברכיים. אבל אחרי חצי דקה של שקט, את מתמוגגת ממני "אני לא יכולה לכעוס עליך כשאתה ככה, אתה כזה חמוד!".
את מצווה עלי לרדת לך - ואת זה אני עושה בשמחה.