לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Joe Remastered

דברים היוצאים מהלב - נכנסים אל הלב.
לפני 7 חודשים. חמישי, 11 באפריל 2019, בשעה 00:39

כן, הוא. הדחף ההוא שיושב בין הרגליים.

לא רק - גם בבטן, בראש, במקום הקדוש.

 

כן, אתה. 

אתה שסיבכת אותי באלפיים שקרים.

אתה שדוחף את עצמך לכל מקום בחיים.

 

אתה שמפצל אותי בין נחמד, חכם, אדיב ונאור.

ליצור שמחפש רק למצוא את החור.

 

לא, לא אתן לך לקחת אותי כזה נמוך.

כבר היית שם, אתה יודע במה זה כרוך.

 

היית משווה אותך לסם, לו הייתי עושה סמים.

או להימורים. גם הם מסבכים את החיים.

 

ואני, האם אני והדחף שווים?

אני זה שיושב וגולש שעות ושנים.

לומד עוד מידע שמעשיר לי את החיים?

אולי אני סתם מבזבז פה חמצן ונוזלים.

 

והוא - הוא בא והולך כשמתחשק לו.

כמו שותף שבורח, כשהמצב מסתבך לו.

 

עוד הנאה רגעית באה והלכה.

זה דכאוני לכתוב את זה, יש לי ברירה?

 

הדחף אמר לי לכתוב, אז כתבתי.

״שקט!״ הוא דורש, ״כמעט וגמרתי״.

 

 

 

לפני שנה. רביעי, 31 בינואר 2018, בשעה 17:27

החלפתי את ההגדרה מנשלט למתחלף.

כבר מספר חודשים שאני לומד להכיר את הצד הזה בי.

הצד השולט מלמד אותי הרבה על עצמי.

אני נהנה לדמיין איך אני עצמי הייתי חווה את מה שקורה עכשיו. 

אני לומד להינות ממשחק המוחות.

לומד להרגיש את רטיטות הגוף, את התנועות הבלתי רצוניות.

את התגובה למגע צורב, צובט, שורט ומלטף.

אני נהנה לראות את המבט המתחנן, להרגיש את הכמיהה.

 

אני עדיין מעדיף לחוות את הצד השני. אבל אני חושב שזה מעשיר את החוויה מכל הצדדים. זה פותח עוד הרבה אפיקים. 

יש עוד כל כך הרבה מה ללמוד.

רוצה שנלמד ביחד? 

לפני שנתיים. שלישי, 3 באוקטובר 2017, בשעה 10:50

בדס"מ זה קסם.

זה לתת למישהו אחר להחליט בשבילך. לסמוך עליו. לתת אמון.

זה לתת ולפנק ולראות את החיוך המאושר על הפנים.

זה לכופף את רצונך ולספק את רצונה.

זה לספוג כאב או עלבון,  כי אתה יודע שזה משמח אותה.

זה לתת לה לשחק בך, כמו בצעצוע.

זה מרתק ומפחיד. זה משחרר ומלחיץ. זה מענג ומכאיב. זה מהנה ומשפיל.

זה מעביר לי צמרמורות בגב.

זה מזרים לי את הדם. אנדרנלין. 

זה היי וזה לוו.

זה לוקח אותך לקצה.

בדס"ם זה קסם. 

 

לפני שנתיים. חמישי, 7 בספטמבר 2017, בשעה 06:23

But also butt... 

לפני שנתיים. רביעי, 23 באוגוסט 2017, בשעה 01:22

אני טס מפה מחר, כן אני אחזור. 

אני טס מפה כדי להתרפא, להתפרק. 

אני לא בטוח מה יקרה שם, אבל מקווה שזה ינקה לי את הראש. 

אני לא חושב שהכל יעבור משבועיים טיול. אבל לפחות יהיו לי שבועיים של הסחת דעת. 

אני לא אחזור אדם חדש. אני לא חי באשליות.

אני טס כדי שהכאב יקהה. ויהיה לי מקום בלב לכאב חדש. 

 

לפני שנתיים. חמישי, 17 באוגוסט 2017, בשעה 11:56

כואב לי בלב, צריך זמן להחלים.
התחברתי עמוק, ועכשיו רוצה לצעוק.

 

לא יודע איך להמשיך הלאה, אין לי ברירה. 

לא יודע כמה זמן,  תמשיך לכאוב לי הצריבה. 

 

התרתי את דמי - דמי בראשי.
מה שבטוח - את היית שווה את זה, גם עכשיו, כשאני חופשי.

לפני שנתיים. רביעי, 16 באוגוסט 2017, בשעה 21:41

לפני שנתיים. שישי, 11 באוגוסט 2017, בשעה 17:27

אני כותב לך מונולוג, עדיין לא יודע איך הוא יסתיים. 

הסוף עוד פתוח, עדיין אין לו שם. 

 

כל שאני יודע, הוא שאני כותב לך כי כך רצית. 

אני מדמיין אותך קוראת את זה, את דמיוני זה מצית. 

 

ביקשת ממני לזחול בשבילך. לא, הפעם לא באמת. 

מטפורית את רוצה, אני מוכרח לציית. 

 

אז הנה אני זוחל בשבילך, כאן ועכשיו. 

עם מילים לא ערוכות, כמו ילד על ברכיו. 

 

וכשאני מביט בך בדמיוני, אני רואה חיוך שטני. 

חיוך מתוק וכובש, את מצליפה בישבני. 

לפני שנתיים. ראשון, 6 באוגוסט 2017, בשעה 13:06

בעולם מקביל, זה היה יכול להיות הרבה יותר. 

זה היה יכול להיות משהו מיוחד, את ואני. 

דה סטאף דאט פרי-טיילס אר מייד אוף. 

היינו שם בלי דאגות, בלי חשבונות. 

יושבים ביחד במרפסת, שותים קפה משובח. 

 

בעולם מקביל, הפרש הגילאים לא היה משנה דבר. 

את ואני, היינו ביחד בלי צורך להסביר, לתרץ, לשקר. 

בלי משפט, בלי גזר דין, בלי עיניים בוחנות. 

 

בעולם מקביל, הייתי יכול לענג אותך כל הזמן. 

את ואני, בלי טרדות של עבודה ולימודים. 

בלי מגבלות של כסף, של כבידה, של חיים. 

בלי זמן, בלי יומרה, בלי עצב וכאב. 

רק את ואני, בעולם המקביל. 

טוב... אולי עם קצת כאב.

 

 

 

לפני שנתיים. שני, 31 ביולי 2017, בשעה 18:43

לבושה בשחור היא הופיעה מתוך החושך
מלכת חלומותיי באה אלי משוגעת על כל הראש היא
איבדנו אויר בטנגו מהיר עצרנו את עצמנו בקושי
איתה זה תמיד הולך נגד הרוח

ואני לא יודע אם היא אמת או חלום
פעם היא גן עדן ופעם היא רכבת אל הגהנום
והיא חמה כמו האדמה ואני נאבק לנשום
אבל אין מה לעשות נגד הרוח