לפני 7 שנים. 6 באוגוסט 2017 בשעה 10:06
בעולם מקביל, זה היה יכול להיות הרבה יותר.
זה היה יכול להיות משהו מיוחד, את ואני.
דה סטאף דאט פרי-טיילס אר מייד אוף.
היינו שם בלי דאגות, בלי חשבונות.
יושבים ביחד במרפסת, שותים קפה משובח.
בעולם מקביל, הפרש הגילאים לא היה משנה דבר.
את ואני, היינו ביחד בלי צורך להסביר, לתרץ, לשקר.
בלי משפט, בלי גזר דין, בלי עיניים בוחנות.
בעולם מקביל, הייתי יכול לענג אותך כל הזמן.
את ואני, בלי טרדות של עבודה ולימודים.
בלי מגבלות של כסף, של כבידה, של חיים.
בלי זמן, בלי יומרה, בלי עצב וכאב.
רק את ואני, בעולם המקביל.
טוב... אולי עם קצת כאב.