לפני 9 שנים. יום שישי, 11 באוגוסט 2017 בשעה 13:27
אני כותב לך מונולוג, עדיין לא יודע איך הוא יסתיים.
הסוף עוד פתוח, עדיין אין לו שם.
כל שאני יודע, הוא שאני כותב לך כי כך רצית.
אני מדמיין אותך קוראת את זה, את דמיוני זה מצית.
ביקשת ממני לזחול בשבילך. לא, הפעם לא באמת.
מטפורית את רוצה, אני מוכרח לציית.
אז הנה אני זוחל בשבילך, כאן ועכשיו.
עם מילים לא ערוכות, כמו ילד על ברכיו.
וכשאני מביט בך בדמיוני, אני רואה חיוך שטני.
חיוך מתוק וכובש, את מצליפה בישבני.