הפחד הגדול ביותר שלי, הינו הורדת מסיכות.
גדלתי עם מסיכה התרגלתי שיש את העולם הפנימי שלי ואת מה שאני מרשה לשאר העולם לראות.
היום נאלצתי להוריד את המסיכה.
כחלק מתביעה שאני מגישה - אדם שפוי היה נעזר בעו"ד, בעיות שלי אני אפטור אותם זה המוטו שלי.
למזלי חבר טוב של אחי הוא עו"ד וכל מה שמחייב חתימה בנוכחות עו"ד הוא שם בשבילי.
חודשים אני מתפלשת בנבכי הביוקרטיה, כבר ראיתי את הסוף, אבל מסתבר שזה לא פשוט, כדי להגיע לסוף אני אצרך להסתובב בבתי משפט בארץ למצוא פרוטוקולים מלפני 15 שנה וכתובות של אנשים.
נחזור לעניין הורדת המסיכות, עשיתי זאת היום מכיוון שאני צריכה חוות דעת מגורם שני, 3 שנים היא מכירה אותי ולא יודעת כלום, אני לא טרחתי לספר והיא ידעה לא לשאול.
חשבתי שאקבל, מבט שופט ו/או של רחמים.אבל קיבלתי מבט של תדהמה והערצה.אף אחד לא מבין מהיכן אני שואבת את הכוחות להמשיך קדימה, לא להרים ידיים ולא להשתגע.
אולי זה מהמקום של הילדה הקטנה שהייתה יושבת על הדשא ונשבעת כמו במנטרה, אני לא אתן לאף אחד לשבור אותי, הם יכולים לשבור לי את הגוף אבל לא אותי, אני מי שאני. או מהמקום של הבחורה שקעקעה על עצמה קעקוע של פרפר לא כסמל לחופש, אלא כסמל נצחי שאיש לא יכול להחזיר אותי לאחור או מהמקום של הנערה שלמדה לצחוק על הכל.
אין ספק שלפעמים אני נשברת/מתרסקת אבל כל פעם אני קמה ובונה את עצמי טובה יותר, חזקה יותר ושלמה יותר.
