היו לי הרבה דברים להתמרמר עליהם אבל שכחתי את רובם - הפרעות קשב וריכוז
כשאני שואלת אם צריך להביא משהו לארוחת חג - זה רק מתוך נימוס אני לא באמת מתכוונת שאני אצא בחום הזה לקניות ואתחיל לבשל.
*רושמת לעצמי לא להיות נימוסית בעתיד.
מאוד בא לי לצאת למסיבה אבל אני עובדת בחברה שמרנית ואם זה יצא החוצה עתידי המקצועי יהיה מוטל בספק ואנשים מדברים כי ככה אנשים, סודות זה רק ביני לבין עצמי.
אני שומעת מוזיקה בקולי קולות ורוקדת בבית ואולי ...אולי...
לקח לי שנים לאבד את התדמית של מלכת סאדו סאדיסטית, ערפד, נאצית, מטורפת (לא זוכרת כבר את כל הכינויים שזכיתי להם והקללות)
לקח לי יותר זמן לסלוח לעצמי על כל מה שעשיתי
אני היום יותר בכיוון הבת של השכן היום אומרים לי שאני מתוקה וחמודה.
שברתי את עצמי לרסיסים ובניתי את עצמי לבנה אחרי לבנה, לפעמים בכיתי ימים על הדברים שאבדו לי, על אנשים ששברו לי את הלב, את האמון באחר ובעצמי. אבל המשכתי מקלפת שכבות אחרי שכבות בעצמי, מורידה את כל המסיכות. מהמקום הזה בניתי לי חיים.
אז למה יש לי חיידק קטן בראש שרוצה לצאת למסיבה ?
אולי זה פשוט סגירת מעגל מבחינתי, התמודדות עם הדברים שעשיתי, שעשו לי, לסלוח לעצמי, לאחר ולבקש סליחה.
טוב נו, בסוף זה לא פוסט של מרמור
אבל אני בהחלט ממורמרת שאני צריכה לנקות את הבית ולבשל.
