פעם בכמה חודשים אני קופצת לכאן ונתקלת בהודעות שגורמות לי לחייך : "גורה ?"
תנסה להסביר לבן אדם שאפילו כשהייתי ילדה לא הייתי גורה, אבל לפחות זה היה חידוש מרענן שגרם לי לחייך.
5 שנים עברו מהרגע שהחלטתי שאני שורפת את כל הגשרים ומתחילה דף חדש בחיים ועשיתי את זה ובגדול, באמצע התמודדתי עם סרטן וטיפולי פוריות שלא הצליחו. השבוע גם את הסרטן השארתי מאחור. התמודדתי עם לבד ובדידות והיום יש לי חברות מעטות אבל מדהימות. היום יש לי עבודה נפלאה בחברה מדהימה שעברו איתי מחלות וניתוחים ועד היום תמיד לצידי - זה הכי לא מובן מאליו שאני אוהבת ללכת לעבודה ונהנית בה.היום אני חיה ללא מסיכות, פשוט אני, אני לא פוחדת להפגע ואני נפגעת, אני בוכה כשעצוב ומדברת, לא שומרת כלום בבטן.
כשחברה אומרת לי "אני לא מסוגלת לדמיין אותך במסיבות, את כל כך בחורה טובה - הבת של השכן" אני צוחקת : תמיד הייתי ילדה טובה, אבל היו לי את השדים שלי, הכאב, הפגיעות, גדלתי בסביבה רעילה ולמדתי לסמוך רק על עצמי ולשרוד בכל מחיר.לא יכולתי להרשות לעצמי לתת לאנשים להכיר אותי - זה היה הופך אותי לפגיעה.
היום אני יודעת שלחיות בתוך חומות זה מה שעשה אותי פגיעה, להחזיק הכל - משימה בלתי אפשרית שרק תוצאה אחת אפשרית.
היום ... אין לי בעיה להיות חשופה ופגיעה אני יודעת שלא משנה מה יקרה אני תמיד יהיה בסדר
