מסובך זו לא מילה גסה, לא ?

הייתי על 4 כשהוא הצליף בי.

כשלפעמים השוט "ברח לכיוון המקדש שלי"

וצרחתי.

שקט. הוא הלך.

מי שלא היה במעמד של חוסר אונים לא יבין

כמה משפיל זה.

הוא חזר, עם שקית.

חיבר מצבטי פטמות וחיזק מעבר לסיבולת שלי

"כי את יכולה."

הידק קולר שנקשר לשיער "כי כיף לי שאת מתייפחת"

"בואי נשחק משחק"

(מבחן כן?)

"אני מצליף לך על התחת. כשהגעת ל20 - תצרחי."

"כן אדוני"

אני לא יודעת כמה מהר זה היה. אבל הרגשתי שהתחת שלי בוער. צורח. אדום. סגול.

"אאאאאא!"

"טעות. הצלפתי 22. שוב."

_ושוב

_ושוב 

^ושוב 

"תתחנני שאפסיק."

בכיתי. התייפחתי. "אני ... רוצה.. שתפסיק.

אתן לך הכל, רק תפסיק. מתחננת"

לא יודעת מה הוא הבין בין קולות הבכי, המשיכות באף, הנשימות הקצרות והקול הקטן.

הוא הפסיק.

"תספרי עד 10"

ביצעתי.

הרגשתי גוש קרח מחטא,

מענג,

מקרר את הישבנים שלי שעמדו דום מתוח לנוכח הקיצוניות- חם, קר, אתה.

הקרח נמס המהירות. התחת היה רטוב מבריק ואדום.

ואני על 4. בירכיים ששכחו עמידה מהי.

עיניים שלא נוגבו מהדמעות

והוא. מאחורי. מקרר לי את התחת

מחמם לי את הלב.