אני לא יודעת מה אני מחפשת בחיים.
אני יודעת מה אני לא מחפשת, מה אני לא רוצה.
לא להיות אחת של לילה אחד ולא של 2.
לא רוצה שיראו בי גוש בשר אלא להסתכל בפנים, להסתכל לתוך עולם שלם.
רוצה שיקדישו זמן אלי, שיסירו כל מגננת ציניות וסרקזם.
שיבינו שאני לא כמו כל הבנות (שונאת הכללות אבל שיהיה),
לא באלי לשחק
לא באתי לפגוע
באתי להיות.
לקחת סיכון ופשוט להיות אני, בלי לסנן בלי סצנות קנאה מתוכננות, בלי ידידים באוויר למקרה ש
בלי משחק.
ומשום מה, כל הזדמנות נופלת על קטגוריה אחרת,
הציניות היא מעטפת המגנה הכי ידועה ומוכרת לנו כבני האדם ואתם, לא מפסיקים להשתמש בה.
אולי הייתי צריכה להיוולד בשנות ה40
שהכל היה פשוט, בלי משחקים ובלי אופציה ללכת ימינה שמאלה, אלא רק ישר.
ישר ללב ישר לרגשות ישר לתוך נבכי הנשמה והחיים.
בא לי לרוץ יד ביד עם מישהו שיכול ומקביל למה שאני מרגישה.
שהמשפט הראשון שלו היה
היי,
נפגעתי, בכיתי, סבלתי. באתי נטורל. בלי משחקים בלי סיבובי אגו ופוזה מיותרים
מה את אומרת ? לוקחת ?
