אמרת אתמול שאין לנו יותר על מה לדבר. אמרת שאנו למסוגלים לנהל שיחה כי אני מעצבנת. אם בקצרה.
גורמת לך רק לעצבים.
הורסת הכל.
כי כבר שנים אנחנו ככה וזה מעגל סגור.
כי אני חושבת יותר מידי.
כי אני חושבת שפיתרונות עצלי והם לא.
אז כנרא אתה צודק.
אמרת גם כי ככה אני וזה לא ישתנה.
וגם בזה אתה צודק. כמה שלא ניסיתי. איני יכולה להיות מאושרת עם בן אדם שבוגד בי וגם מנגב עליי את הרגליים.
חבל שגיליתי את זה מהתחלה.
הכל היה טוב שנה +ראשונה עד שלא גיליתי שאתה בוגד. בוגד כל הזמן הזה. כל הזמן שאנו מכירים אתה יוצא עם עוד מישהי.
כן איתי התחתנת אבל איתה לא הפסקת להזדיין.
זה היה חלום כל כך רע.
מאז אני חיה בו.
לפעמים מתעוררת. נותנת לך עוד פעם אמון. אתה מפתיח שזאו זה. אני מאמינה.
ושוב נופלת לאותו פח.
כל פעם מחדש.
אז הפעם ישארתי לך. כן זה הזוי. אבל ככה לפחות אני יודעת איפה אתה ועם מי.
אני יודעת שאוהבים אותך שם ושאתה אוהב....
זה לא פחות כואב כי אני כל השנים למרות הכל התחננתי עלייך להיות היחידה. התחננתי שתעשה בי כל מה שאתה רוצה.
ולא רצית.
לא עשית.
העדפת לקבל את זה בצד.
אולי אם היה לי משהו לסתום את החור בלב היה לי יותר קל לשחרר אותך.
אבל אין לי.
אין לי אף אחד.
וגם לא יכול להיות כי אני כל כך טוטאלית עלייך. כל כך מכורה.
וגם אתה אומר שלא יכול לחשוב אפילו שגבר אחר יסתכל לכיוון שלי.
על אישה אתה גם לא ממש מסכים.
ואני גם לא רוצה כבר אף אחת.
נמאס לך ממני. מעצבים שלי. מבכי שלי למרות שמשתדלת לא לבכות לידך. כבר הרבה זמן שאני בוכה לבד.
אז אתמול פשוט רצית ללכת.
אני מצטערת שלא אפשרתי לך.
אולי זה היה עדיף.
אמרתי שאנחנו לא ילדים בני 14 אז את אוהבת ו? מה אז?
ולא ידעתי מה לענות.
כי אני פשוט כולי שלך.
אבל אתה אף פעם לא היתה רק שלי....
ולא תהייה לעולם.
וזה כל כך כואב.
אין מילה יכולה לתאר את הכאב שלי.
פשוט אין.
אמרת שאני מחפשת מה רע. אבל אתם מתקדמים מהר מידי. אמרת שחזרתם מאיפה שהפסקתם. אבל אני לא היתי שם. בשבילי הכל חדש לדעת שאתם כבר ××× חודשים ביחד... שיש לכם מאיפה להתקדם. לי זה חדש.
אני לא מספיקה להתרגל. אני צריכה זמן.
אמרת שזה לא מעניין כי זה לא קשור.
בעיניי זה כן. הכל קשור לבגידות שלך. ליחס שלך כלפיי.
הינו מאושרים לפני שגיליתי.
אני מצטערת שגיליתי שאתה בוגד בי... כל כך חבל שהכל נהרס.
בעצם לא יודעת אולי גם אז לא הית מאושר איתי...
אם היתי יודעת רק לפני... שום דבר מזה לא היה קורא. היתה לנו רק ילדה אחת ואולי גם היא לא.
אבל על זה דווקה אני לא מצטערת יש לנו 3 ילדים מקסימים. שלישי בדרך.
ועל זה אני מודה לך.
זאת מתנה הכי גדולה שיכלת לתת לי.
תודה לך אדוני.
אני משחררת אותך אבל נורא לאט.
אני יודעת שאשמה בהכל.
אני רק גורמת לך להרגיש לא טוב עם אהבה שלי.
גורמת לך עצבים.
גורמת לך לכאוס.
מוציא אותך ממאזן.
אני כל כך מצטערת.
רק רציתי שתהיה מאושר.
כל כך רציתי.
הקרבתי את עצמי.
אני מוכנה לתת לך הכל.
אני רק לא יכולה להיות מאושרת ולחייך כשאתה עם אחרת.
אני יכולה להיות שמחה בשבילך ובשבילה שאתם מאושרים. שאתם מתנשקים ומצטלמים. תמונה כל כך יפה.
אתם כל כך יפים ביחד.
זוג מושלם.
אני רוצה שתהיו מאושרים.
אני ניסיתי. וצדקת אני באמת לא יכולה.
לא יכולה להיות מאושרת יותר.
כנרא לא בחיים האלה.
כנרא לא הפעם.
אבל אני רוצה שאתם כן תהיו.
אני אשמח יותר ממאד.
כי אני אוהבת אותך.
וכי אני מבינה אותה כי היא גם אוהבת אותך.
אז אני משחררת. למרות כאב הרב.
למרות שאני לא רוצה.
רוצה שתהייה איתי.
שתהייה רק שלי...
ואני שלך.
כל כך פטטית. כל כך טוטאלית. כל כך אוהבת. כל כך מכורה.
**מקווה שזאת טיוטה אחרונה ואכל להפוך לאבן.
אתה רוצה לראות חיוך שלי. אז אחייך.
אתה לא רוצה לדעת על רגשות שלי כי אז אתה חושב שאתה רע. אתה לא. פשוט אני לא מסוגלת.
אתה ממש לא רע. אתה רגיש. ואתה משתדל. וניסית כל כך הרבה שנים.
אבל אני לא הצלחתי. נכשלתי.
מקווה שלא יהיה עוד טיוטות אכל להפוך לאבן.