כוונות טובות

צדקת כשאמרת שאנחנו כמו ברכבת הרים.

אני כמו ברכבת הרים. כל יום שאתה איתי אני מרגישה יותר ויותר טוב.

אתה איתי אני משתדלת מאד להיות טובה. אני באמת לא מבינה למה צריך אותה.

ואז שוב לא עבר יומיים אתה אומר שנוסע אליה. . .

שוב סטירה ללב שלי.

אני מתנצלת. באמת מנסה. באמת משתדלת אבל לא יכולה לחלוק אותך עם אחרת.

לא יכולה לחלוק מה ששלי, כך לפחות חשבתי, עם אחרת. 

הבנתי שאני לא יכולה ככה ואתה לא יכול אחרת.

אני אשתדל יותר אבל כל פעם שאתה איתה ולא בבית איתי אני פשוט מרגישה שהחיים עוזבים אותי. נהייה לי קר.

אתה יודע כמעט מתתי כשנפרדתי מהאקס המיטולוגי שלי... ובכלל לא אהבתי אותו בסוף כבר. ובכלל זה לא התקרב בעשירית אחוז למה שאני מרגישה אלייך לאחר 6 שנים למה שהיה אפילו בתחילת מערכת יחסים איתו.

רע לי אני מודה.

אני מטנצלת על כך.

לא מסוגלת.

לא מבינה למה צריכה לעשות את זה.

מצטערת.

לא יכולה.

פשוט לא יכולה.

אני יודעת שאני צריכה להעזר בסבלנות ולקוות שהיא תעלם עם הזמן כמו כל השאר שהיו לפניה נעלמו.

אבל גם אם כן כמה זמן אצטרך לחכות?

אתם כבר 3 חודשים ביחד. אני יודעת שאחת ממערכות יחסים קודמת היתה איזה שנתיים.... 

אני לא אהיה מסוגלת לחכות כל כך הרבה.

ממש לא אכל.

החיים, אהבה שלי, הלב שלי, רגשות, אני בכלל עוזבים את הגופי,

יוצאים ממני טיפה אחר טיפה עם כל שעה, דקה ושניה שאתה נמצא איתה ולא איתי...

אני מודה כמה שלא ניסיתי. לא הצלחתי. לא הצלחתי להבין למה צריך מישהי אחרת.

למה אתה לא יכול להגיע לרקיע שביעי איתי.

אני באמת מוכנה לעשות בשבילך הכל. באמת הכל. גם למות.

אבל רקיע שהיעי אני לא יכולה להגיע. כי אתה לא מגיע לשם בזכותי, בגללי.

אתה מגיע לשם רק איתה...

אתם שם ביחד.

ואני.

אני נשארת על פני אדמה.

מלאך ללא כנפיים.

נסיכה שאחרי נשיקת דרקון לאט לאט הפכה לצפרדע.

אני נשארת לבד בלילות קרים. עם ילדים שלנו.

כשאתה איתה.

מרחפים ברקיע שביעי.....