סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הכל פיקציה

לא מעניין
לפני 17 שנים. 10 ביוני 2007 בשעה 21:02

"בסופו של דבר אנחנו גמל שלמה גדול שנוטה למלנכוליה וקשה מאוד להאמין שבחיים הבאים נהיה כובסת עליזה".

הופמן

"מה" פירושו חלל, מה שבין, רווח, מרווח, ריק, מרחק, מקום, זמן. הזמנה.

הגן הוא מדיום
להתבוננות
הבחן בחלל הריק
האזן לקול השקט
דמיין את החלל התמלא

הבחן לא בעצמים
אלא במרחק שביניהם,
לא בצלילים
אלא בחללים שהם מותירים לא נמלאים...

נשום
בלע את הגן.
תן לו לבלוע אותך
היה אחד איתו.

איסוזאקי אראטה- אריכטקט.

ולבסוף שיר הלל לכוס מאת איקיו

"יש לו הפה המקורי אבל הוא שומר על שתיקתו...
ברואי עולם אובדים בו
אבל זה גם מקום הלידה של הבודהות של ריבוא
העולמות"

הדרן
הייקו מהרחוב / אנני ספרינקל

כדורי בשר חזה גדולים
מכריעים אותי ברחובות העיר
צעקות חתולים חותחות בבשרי.

היילני - מעניין איך ה"מה" היה מתפרש במונחי זמן
(spacetime).
לפני 17 שנים
ריפרף - לא יודע,יש פה איזה טאואיסט שרואה את הישיבה (במדיטציה) כזמן הווה נצחי:
"ברגע זה אין מה שנוצר. ברגע זה אין מה שחדל. כך אין לידה ומוות שיש להביא לסיום. מכאן השלווה המוחלטת ברגע הזה, אין גבולות לרגע הזה, ומכאן השמש הנצחית."

הוא מדמה את התודעה לחלל גדול. טבע האדם כחלל. מחשבות ותחושות עוברות, באות והולכות בטבע המקורי כמו ציפורים בשמיים, בלא להותיר עקבות.
בכל מיני אומוניות יש אלמנטים של חוסר תנועה (תיאטרון נו, ריקוד בוטו), אולי התודעה שלנו נפתחת במקומות האלו ומתאפשרת ראיה של מעבר לקונקרטי, לראיה הגסה החושית...
לא יודע
לפני 17 שנים
ריפרף - מה?
לפני 17 שנים
Goddess Selene - הדרך היחידה להשאיר לך הודעה זה דרך פה
שנינו לא מוזהבים
זה משהו בשבילך: http://video.tau.ac.il/Lectures/The_Rector_Wednesday/Raz_2006/
מקוה שהצלחת לפתוח
תהנה
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י