המחבוא הסודי שלי

למה הגמדים לא באו עם קפה ומאפה על הבוקר?

הא נכון, קפה אני לא שותה וגלוטן עושה לי כאבי בטן.

סך הכל החיים תותים

ניסיתי לתת צ'אנס לעוד אפליקציית הכרויות מיותרת ויצאתי לדייט עם מישהו שמצא חן בעייני.
הרגשתי חיבור טוב והשיחה זרמה והסקס היה איתו לא רע ואז הוא אמר שהוא נמשך אלי מאוד
אבל הוא רואה אותי כרגע רק לקשר של יזיזות. זרמתי, האמת? הרגשתי שאני נואשת לחום ומגע
אז זרמתי. עוד אמת? זה היה טעות חיי. 

בפעם האחרונה שהיינו יחד כל עניין 'השליטה' איבד שליטה לגמרי. הייתי כנה איתו ואמרתי לו
שלא התנסיתי בצעצועים לפני ושאני צריכה לנסות לאט ובהדרגה ופשוט הכול היה מהיר מדי
לא נהנהתי מזה ואמרתי לו שלא כיף לי והוא פשוט המשיך. כשהוא השתמש בדילדו זה היה 
יותר מדי וכשהוא חדר במקביל זה הפעיל טריגר וביקשתי שיפסיק, שיעצור ושזה כואב ולא נעים לי.
מה הוא אמר שבתגובה? קחי נשימה עמוקה ועוד רגע הכאב יעלם. לא רק שהוא לא נעלם
קיבלתי התקף חרדה תוך כדי ולא הפסקתי לבכות. רק שבכיתי הוא עצר ושאל למה לא אמרתי לו
לעצור ושהוא מבקש סליחה.

אחר כך בהיתי בתקרה משהו כמו נצח והוא התעסק בטלפון בלי באמת לדבר איתי, בלי לתת חיבוק
רק אחרי שפניתי אליו הוא הניח את הטלפון בצד והתחיל לדבר איתי. כשראה שנרגעתי הוא "סילק"
אותי מהדירה שלו ונהגתי כל הדרך חצי בוכה חצי בפאניקה עד שהגעתי הביתה. אחר כך המשכנו
לדבר ובסופ"ש הוא סינן אותי.

כשחזרנו לדבר ביום ראשון אמרתי לו שאני רוצה להמשיך אבל אולי כדי שננהל שיחה על מה שקרה
ונראה איך ממשיכים משם אחרי שנציב גבולות ונרגע מהעניין. ואז הוא אמר את מה שתמיד אומרים לי
תקשיבי אני חושב שאת צריכה מישהו יותר טוב שיעניק לך את מה שאת צריכה או במילים אחרות 
לי קיבנימיט ושחררי ממני. 

עבר כבר למעלה משבוע מאז שזה קרה,
החרדות פסקו לגמרי והסינוסיטיס התחיל להשתפר קצת.
מחר אני חוזרת לעבודה אבל עדין משהו בפנים שבור.
החלטתי שאני צריכה לעשות שינוי, לכתוב מספר מטרות לחודש/ חודשיים הקרובים 
ולאט לאט בכל פעם לקנות עוד משהו ולעשות עוד משהו. 

הרגשתי שאני צריכה לפרוק את זה ולהוציא את זה החוצה וזה בסדר לבכות 
וזה בסדר שזה גרם לי לתסכול. עכשיו שאני משחררת את זה אני יכולה 
לעשות קצת שינויים ולשחרר את עצמי 

ואז בבטן.

יש משהו מאוד בודד בלגור לבד ולעזוב את הבית של ההורים. אני כבר שבוע חולה, בחיים לא הייתי חולה ככה הרבה זמן ואני לבד. מהבוקר עד הערב

אני בקושי מסוגלת לבשל ומאלתרת לי דברים וזה מעציב אותי. אני רוצה לחזור לעבודה, רוצה לחזור לנשום והגוף בוגד בי.

התייאשתי מעצמי

גם שבפנים מרגיש מעונן תמיד תצא קרן שמש שתאיר.

ואפילו שאני מקוררת והאף שלי רוצה לבעוט בי

מרוב היובש השורף שנהיה סביבו משהו בי נרגע.

והפעם לעומת פעמים קודמות הצלחתי להתגבר

כל כך מהר על העניין שהופתעתי בעצמי ואני

גאה על זה.

אז מי צריך יום אהבה שאפשר לדפוק מנת שווארמה עם אבוש ( אבא שלי כן )

ובכלל ולנטיין היה נוצרי אנטישמי

שאני זאת שצריכה להוביל,

להגיד איפה לגעת ואיך

כמה ומתי.

הבנתי שאני צריכה לומר ישר את הגבולות שלי ולהגיד לא

ושכשאני אומרת לא אז זה בסדר גמור ואני לא צריכה 

להרגיש בבאסה. 

זה מדהים כמה אפשר ללמוד על עצמך ממקרה אחד 

ואיך זה שמשנים את כל הפזה ולוקחים את זה לפן חיובי.

אני גאה בעצמי שלמרות שהימים האחרונים היו חרבנה

יצאתי מהם מחוזקת.

ואחרי שהרעלתי את עצמי עם כדורים מצב החולי שלי קצת 

משתפר.

אף מנוזל, גרון כואב והגוף עוד יותר.

אני רוצה מרק. מי מזמין לי? 

הוא אמר לי שאני צריכה זמן לעצמי ולהתרחק

ממנו. אולי זה מה שאני באמת צריכה

אני כבר ערה מעל שעה ולא מצליחה לחזור לישון.

הראש מלא במחשבות, הבטן כואבת עד כאב

והחלטתי שבמקום להישאר במיטה ולבהות בתקרה 

בחושך לפחות שאנצל את הקימה שלי.

תכף אתקלח, הפעלתי מכונת כביסה, תליתי מכונה

שהסתיימה מוקדם יותר וקיפלתי בגדים שהתייבשו.

אין לי מושג איך אני אלך לעבודה היום אבל לפחות זה יום 

קצר.

אני צריכה חיבוק מאמא ואבא

אתמול זה לא היה מספיק.

מה יהיה איתי?

כל כך נוזלת שאני מרגישה שהחור הקטן

והחמים שלי נהיה מוצף. משהו עובר עלי

אבל לפחות אני יכולה לשחק עם עצמי

מתחת לשמיכה ולעשות לי נעים