המחבוא הסודי שלי

איך חוסר באמונה ושקר בפנים 

גורם לפגיעה באמון ובלב.

אני יודעת שהדמעות לא שוות את זה

אבל זה כל כך מעליב שכל ההשקעה

שאני מרגישה יורדת לטמיון.

אני צריכה את האומץ לקום וללכת 

אין לי הרבה ברירות.

ואני שואלת מה איתי?

טס לי בלי שהרגשתי ואני חושבת שעשיתי קפיצה כל כך משמעותית והצלחתי להתמודד עם המון דברים בבת אחת.
מי ידע שאצליח לתפעל פנצ'ר עם חוסר דלק ונסיעה של חצי שעה כשאני בקושי מצליחה להתמודד עם הלחץ של עצמי?
אבל הצלחתי והחוויות בשבוע הזה היו כל כך מעצימות כל כך מלמדות אבל משהו עדין מרגיש שבור בפנים.

בא לי להרגיש יותר טוב

ואו שנהייתי בן אדם מדוכא, עצוב ומרגיש כמו ילד סנטר אימואי כזה.
אבל אני חושבת שעצם העבודה שאני יודעת ומבינה זה כבר התחלה
לרצות למצוא לזה הכרה והחלה ולא להתנגד לזה ולהרגיש עוד יותר רע.
הלוואי שהייתי יכולה להרשות לעצמי הייתי עושה שופינג רגשי 
אבל לפחות אני יכולה לעשות אכילה רגשית, לא שזה עוזר במיוחד לעור שלי אבל נו טוב.
עדיף משהו מכלום לא?

איך אמר י. ריבו "בסוף הכול יסתדר, הכול יסתדר"

אין לי כוחות

יש בו משהו שבהחלט גורם לי להבין

שהוא עושה את האישה למושכת יותר.

שמלה צמודה הרבה יותר יפה עם חוטיני

מאשר עם תחתון שמכסה הכול.

מצחיק שפעם חשבתי שזה דוחה ושובניסטי

והיום אני מעדיפה אותו מעל תחתון אחר.

על אף שיש לי מכל הסוגים לכל מצב רוח

והבנתי שחלק ממנו זה להילחם עם השדים של עצמי.

לנסות ולא לוותר ושיגידו מה שיגידו,

אני אישה חזקה וגם לנשים חזקות

יש נפילות.

העיקר שאמשיך בדרך הזו

צום קל למי שצם ואמן שיסתיים

לנו מהר.

בא לי אוכל כבר

חג שמח 💗

זה משרתים.
בעדיפו לכאלה שיודעים לכתוב גם סמינריונים

התעייפתי מעצמי

יצא לי לחשוב מה עם השליטה נמצאת רק בחדר המיטות,

למה אי אפשר שהרומנטיקה והשליטה יהיו יחד?

למה זה או זה או זה.

מה עם אני זקוקה לשניהם יחד?

למה אי אפשר ״שהשולט״ יהיה גם בן הזוג שלי בסוף הערב?

אני מרגישה שהימים האחרונים נהיו מתישים

לא בגלל העבודה, אפילו לא בגלל הלימודים.

אלה יותר בגלל המחשבות שרצות לי בראש

ולא נותנות לי מנוחה. 

לפעמים בא לי לשים את הטלפון על מצב טיסה

ולהיזרק בים ושכולם יחפשו אותי מסביב.