|
|
|
אני כבר חולה כבר כמה ימים
לא יוצאת מהמיטה, לוקחת כדורים
ישנה בכמויות מסחריות ומי שאמר
שמנוחה עוזרת אז הוא עבהל.
לא רק שהשינה מחמירה לי
אני כמה עם כאבי ראש שלא
יבישו אף אחד.
תוסיפו לזה שאני שומעת שכנים עושים קריוקי כבר מעל חצי
שעה בשירי מזרחית מזייפים את רבי וכל מה שאני רוצה זה
שקט. למה אי אפשר להנות ולהתחשב בכך שיש מסביב שכנים?
בא לי לחזור להולנד לפחות היה שם שקט וכבוד לשכנים
זהו עכשיו אני לא אחלק יותר תמונות עירום
הפסדתם
- אני צינית, כן
אחרי חצי שנה בערך שלא הייתי בטיפול
נסעתי היום למטפלת שלי ובמשך 55 דקות פרקתי
והרגשתי כמו בלון שהאוויר שלו מתרוקן לאט לאט.
מדהים כמה השתנתי במהלך השנה וחצי האחרונות
ועדין יש דברים שצריך לעבוד עליהם וזה בסדר
אני גאה בעצמי על הדרך ועל זה סופר אגו לא מעניין אותי
ואני פותחת את הלב ואומרת את האמת כפי שהיא.
- כאלו שלא יכניסו אותי לדיכאון ביום הולדת שלי ולא יבינו למה אני לא מעוניינת לדבר איתן
- כאלו שאני יקנה בשביל הבעל הזבל שלהן סיגריות ב400 שקל ושכחו כבר שבוע שהן צריכות
להחזיר לי כסף כי אין לי גרוש על התחת ואני חייבת את הכסף הזה לאכול אולי?!
כבר אמרתי שאני מעדיפה להיות לבד
זה השלב ששולפים ציפורנים לפני הקאט פייט?
כבר אמרתי שאני מספיק שווה ואני לא צריכה
להתאמץ בלהשיג גבר שמעניין אותי?
המצחיק הוא ש אדיוט שמעניין אותי משחק איתי
בנדמה לי, העיקר הוא סטודנט לרופאה
השם ירחם עלינו
כל שנה אני חושבת איך סבתא גדלה ללא משפחה
רק עם אבא אמא והדוד שלה. בלי סבתא ובלי סבא
שהכירה רק מסיפורים ותמונות שהצליחו להציל
היא לא שיתפה הרבה ואני לא לחצתי אבל
התמונות שלהם נמצאות בארנק שלה תמיד
והמחווה הקטנה חיממה לי את הלב.
כל אחד מהסבים והסבתות שלי נותר עם סיפורים
אחד עלה מלוב, אחד דורות בארץ, השנייה בת
לחלוצה וצברית אמתית והאחרונה בת לניצול שואה.
חבל שהם לא דיברו יותר אבל הייתי צעירה מדי
ולא הבנתי את מה שאני מבינה עכשיו ומה שנותר
זה זכרונות ותמונות ישנות בשחור לבן.
הלוואי שהחיים יהיו טובים יותר
אם סבתא רבא שלי הייתה יודעת
מה הולך במדינה היום נראה לי
שהיא הייתה מתהפכת בקבר
עשרים פעם.
לזכרו של אופי ♥️
אני יוצאת מהמקום הבטוח שלי ומעיזה
אני מתחילה עם בחורים, שולחת הודעות
אני לא מסתירה את עצמי סך הכל נראת
מצוין ואני זוכה להתעלמות קבוע.
וזה גורם לי לתהות אם שני אנשים קיבלו
מאצ וכנראה הוא רואה בי כבחורה שנראת טוב
ונניח שמצאת חן בעייניו וכזו שעושה את הצעד
הראשון והמביך אז למה אני זוכה להתעלמות?
אפשר להגיד לו מעוניין כי אני לא עושה מאצ
למי ששולח לי הודעה והוא לא מוצא חן בעייני.
אני מנסה להבין ואני לא מצליחה
למה גברים מתעלמים? למה היחס הזה?
לא ביקשתי שיקחו אותי, לא ביקשתי
שיממנו אותי סך הכל רציתי לפתח שיחה
נחמדה.
איך אפשר למצוא זוגיות שהכל זה משחקי אגו
מגעילים שנגמרים לרוב בסקס גרוע (aka ״הגבר״
האחרון שהייתי איתו ) והאשמה איך שהוא נופלת
עליך גם כשאת היית הכי בסדר בעולם. אני באמת
מרגישה שאני נמצאת בסביבה רעילה.
אתמול בערב ישבתי עם החברים שלי
הפתיעו אותי באדסון עם בלונים ואף
על פי שנהנתי מהזמן איכות איתם ועם אחותי
קיבלתי הרגשה שכל העניין סביב הכסף הוא
יותר חשוב מלשבת ולחגוג לי.
חזרתי הביתה שוב עם הרגשה של החמצה
והבנתי היום בבוקר שאני נותנת ליום הזה
להישאר מאחורי ועושה לי אתחול מחדש.
הדבר הראשון הוא שקבעתי תור למטפלת שלי
שלא נפגשנו יותר מחצי שנה ואמרתי לה
שאני חייבת ממש פגישה ואני יודעת שהדיקור
והשיח איתה יעזרו לי יותר מכל אחד אחר.
בנוסף, החלטתי להתנתק קצת ממאדם מסוים
וכשאני ארגיש שאני מסוגלת אני אצור איתה קשר.
סיימתי מעגל אחד והבנתי שאותו אדם לא שווה
את הניסיון שלי להבין למה זה נגמר וממה התעלמות
מההודעות שלי נובעת. לגבי המעגל השני הייתי רוצה
לסיים אותו גם אבל אני מרגישה שאני צריכה לרדוף אחריו
ואין לי כוח אבל המעגל הזה משגע אותי.
אני רוצה לצאת לדייט מטורף, כזה שאני אקבע מה לעשות
לאן ללכת, איפה לאכול, אני רוצה לראות את הזריחה
בים, אני רוצה לאכול במסעדה מעניינת. אני רוצה ואני
לאט לאט יעשה את זה.
הנפילה הזו הייתה סך הכל לצורך עלייה
השגתי כל כך הרבה השנה ואין מצב שמישהו
יפיל אותי ויקח אותי איתו למטה.
לא חשבתי שאי פעם אני ארגיש כל כך רע ביום ההולדת שלי ושבן אדם שאמור להגן עלי יהרוס לי הכל בלי הפסקה בלי שהוא משלם ולוקח אותי.
ממש יום הולדת כיפי
גדלתי בעוד שנה
אבל אני עדין
תקועה בסוף השורה.
