המחבוא הסודי שלי

בדרך חזרה שוב נדלקה לי הנורה באוטו,
והטלפון חצי חי והאוזניות כמעט שובקות חיים והמחשב גוסס
וכול הטכנולוגיה אצלי כמעט הולכת לפח אבל אפילו שהסתבכתי ואיחרתי
עדין יצא לי להנות מחמישים דקות תרגול ושיחה מחזקת וישיבה בים 
ואכלתי כאילו קוטג ויוצא שהוא טעים נורא ומכל זה הבנתי כמה
יש לי דברים מסביב שאני מעריכה. נכון דברים נהרסים וזורקים אותם לים ( לא באמת )
אבל אני שמה לב שגם שאני מתייאשת או עצובה אני לא מוותרת, נלחמת ומגלה
כוחות חזקים כל פעם.

אני יודעת שהמגע והמיניות יקחו זמן ואני עדין לא שם במאה אחוז,
קשה לי עדין להשתחרר מאותה התבנית של הנפגעת וחוסר הסכמה
אבל אני מנסה ורק על זה כל הכבוד לי.