|
|
|
אובחנתי עם פוסט טראומה
האמת שלא באמת הופתעתי
אבל עדין.
למרות שעברו כבר חודשיים
המוח שלי עדין שם. כאילו
אני שם באותו כביש מהיר
באותו נתיב
יום שני בשעה 13:50
פתאום אני מבינה באמת
את מה שאנשים חוו ב7.10
למרות שלא הייתי בכלל בארץ.
הכי נורא זה שפתאום בא גל של כאב
ואז אני מתחילה לצלוע והכול חוזר חלילה.
היום חטפתי התקף פאניקה
חשבתי שזה לא יקרה מאז שהתחלתי לקחת
כדורים אבל הרופא אמר שזה עלול לקרות,
בא לי שווארמה
פעם ראשונה שישבתי מול פסכיאטר
בחיים לא לקחתי תרופות כאלו
גם לא לקחתי סמים
בקושי עישנתי נרגילה
אבל היום הביאו לי כדורים להרגעה, כדור בהתקף חרדה, כדור שינה.
בכיתי בלי סוף ואולי זה גם טוב שאני בזמן ווסת אפילו שמי שופט
אותך כשאתה צריך לגולל שתי טראומות במקביל.
לא שטראומה מינית גרמה לי לעבור את התאונה הזו.
חברה בעבודה אמרה שקיבלתי חומרים טובים והאמת שזה כל מה שרציתי לדעת.
שמה שקיבלתי יוכל לעזור לי.
הלוואי
נמאס לי לפחד ולבכות כל הזמן.
בא לי לפרוח.
מה יהיה כבר?
אוכלים רק זבל
סוכרים אוכל מעובד
כי אין לך כוח להכין כלום
וכל מה שבא לך זה להשתבלל
במיטה.
אבל היי לפחות הפעלתי מכונה
שטפתי את הבית המגעיל שלי
וקיפלתי כביסה יבשה והכנסתי
לארון.
למה להכין לי אוכל אין לי רצון?
כואב לי גם הכתף
מכות יבשות זה חרא
האימה הזאת הולכת למותת אותי
אני חושבת שאני מתחרטת שקניתי אוטו
זה ממש לא ליפול ולעלות על הסוס
זה חרדה אמיתית
היומיים האלה היו מתישים
לנהוג בהתקף חרדה ולשמוע בחוץ אזעקה
זה כמו להיות עכבר שלכוד במעבדה
אני מסתכלת על הנרות ומבקשת נס
אבל במקום להקל זה רק מחמיר
פתאום התחיל לרדת גשם כזה חזק
ואני מתחת לשמיכה כמו אוהל קטן
ומזגן על חימום
ולמרות שאני לא מרגישה טוב
וכואב לי הגרון
אני מוקירה תודה
על זה שאני מתחת לשמיכה עם מזגן
שהחתול תעלול שלי נח לו במיטה שלו
ואנחנו יחד ובנפרד.
נפל חייל המשפחה שלי
מישהו שאפילו לא יצא לי להכיר
אחד כמעט בגילי
ועצוב לי אבל שמח לי להבין
כמה החיים יקרים. כמה חשוב
להתאמץ ולעשות
לחיות ולהעריך
ולהוקיר תודה על הדברים הקטנים
כמו שמיכה וקורת גג
בא לי לצבוע את החותים על עוגמת הנפש שעושים לי.
אשכרה לקחתי כדור שאמור לעזור לי לישון והם מעירים
באמצע הלילה ואין שינה יותר.
אני הרוגה ורוצה פיצויים
חטפתי התקף חרדה באמצע הלילה באיילון צפון.
לא ציפיתי בכלל וכל הדרך רק אמרתי לעצמי בקול
עוד רגע את נכנסת לעיר ואת בבית.
אם להיות כנה חשבתי שהצלחתי להתגבר על הפחד
שהפחד לא מנהל אותי אני מנהלת אותו אבל זה לא עבד.
מישהו השתפשף לי ברכב החדש הצבע הלך קצת
ואני חטפתי התקף חרדה בדרך הביתה.
סיימתי את אותו הלילה עם מלבי ותה וישנתי שעתיים
אני מרגישה חיה מתה אבל בלי באמת החיות.
אשכרה זה הלילה הראשון מזה חודש פלוס
שהצלחתי לישון באמת טוב. ניסיתי להדחיק
את התרופות וזריקות שלא עזרו ופשוט
בדרך נס כדור אחד גרם לי להצליח לישון יותר
מארבע שעות.
ואז התחיל הגשם והתעוררתי אבל עדין
תחושה הפנימית נעימה ורגועה למרות
התעוררות.
במקום תחושת באסה קמתי בתחושה של ניצול
זמן.
יש הרבה הצלחות יחד עם המפלות ואני נאחזת בהם.
