המחבוא הסודי שלי

בא לי אהבה
כזו שאסתכל לו בעיניים
ואדע שזהו זה
הוא הזינג שלי
הוא האחד

אני יותר מדי מושפעת מספרים וסרטים מצוירים 
לפחות אני נראת טוב.. אמא שלי אמרה לי היום שהציפורנים שלי נראות כמו דוגמנית
ונראה לי ירדתי כמה קילוים בשבוע האחרון

זה להרגיש כאילו דרסו אותך שבעים פעם

אין לי מושג איך אני מסתובבת בחוץ אבל כל מה שבא

לי כרגע לעשות זה לישון.

אני צריכה לנקות את הדירה

אני צריכה לעשות קניות

והראש שלי כואב

האף שלי דולף

ואני מרגישה באמת כאילו נדרסתי

לא כיף להיות בבית חולים

אני מתגעגעת הביתה

ולמטלות שיש לי לעשות

ולנוח במיטה שלי

מול הטלויזיה

אבל עמוק בפנים כולנו מפחדים ממה שהולך לקרות.
בבוקר דיברתי עם אבא שלי ואמרתי לו עכשיו זה הזמן להתפלל
להתגאות בזה שאחנו יהודים ולהאמין שהמשיח קרב.
לא צריך להיות דתי או חרדי, לשמור שבת או תריג מצוות בשביל להאמין בלב שלם.

אנחנו הדור האחרון ואני מרגישה את זה בעצמות שלי.

חשבתי אתמול על הספרים שאני קוראת מלאי פנטזיה של דברים שלא קיימים
ערפדים, אנשי זאב, ציידי צללים, מכשפים אבל יש קסם. יש אל ויש מלאכים ויש שדים
בדמויות המוסלמים. להאמין שננצח ונסיים את זה הלוואי שזה יגמר ונחיה בנחת רוח ושקט כמו שקיוו כשהלכו 40 שנה במדבר.

למה למילים יש כזה כוח עלינו.
אני מרגישה שאני באמת נמשכת למטה אבל בלי אוויר לנשימה.
התעיפתי מעצמי שוב

"איזה קרב אלוקים אדירים, איזה קרב?"

אני קמה עם תחושת מועקה

עצבות כזאת כאילו הכול שחור ועצב

אבל מהצד השני אני לא מפסיקה לעשות

במקום להיות מכורבלת במיטה בדיכאון.

אני מסתכלת מהצד ובאמת הכול טוב

אבל עמוק בפנים אני לא מרגישה ככה.

אני מרגישה רק תסכול.

מישהו כתב לי בטח מתחילים איתך כל היום

איך אני יכולה להסביר לו שזה לא מעניין אותי

כי לא מצאתי את האדם שמעורר אצלי משהו.

מזה משנה שאני נראת טוב? זה שווה לתחת

ימלאו לי תכף טריליון אביבים

ואני מרגישה ממש ממש זקנה

מרירה ועצבנית 

גם יש רשימת מתנות

מי רוצה להביא לי מתנה?

זה סבל בחיי

לא יודעת מה קורה בין הנפש לגוף שלי

אבל הווסת החודש מזעזעת.

כאבי תופת ואני אוכלת שטויות וגלוטן כמו עבלה

כי גם ככה כואב אז מה זה משנה כבר ממה.

התעייפתי מעצמי

מזל שהיום קצר ותכף מסיימים לעבוד.

אין לי כוח בכלל ללכת לסופר

אוך 

מזה חששתי

״הכל הצגה אחת גדולה כי היא דואגת לעצמה עכשיו.... אין לה מענה מאף 1 אז מנסה כביכול לתקן איתך כי אם את יוצאת מהבית אז גם היא בחוץ.
איך זה שפתאום יכולה להתחשב? איפה היתה עד עכשיו
זה הכל שיקול אגואיסטי שלה נטו״

זה מה שאמא שלי כתבה לי ועכשיו האשמה אוכלת אותי ואני מרגישה רע עם עצמי.

למה זה מגיע לי? 

אני משתדלת לעשות טוב לכולם

להיות תמיד בהשתדלות ולהשתפר 

ועכשיו המצפון חוגג לי